חביב נ' ניופאן בע"מ

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת שרון אלקיים, נציגי הציבור מר יוסף לוין ומר יואל שפרלינג; סע"ש 10960-10-13).

2.לאחר ששמענו באריכות את טענות הצדדים ובחנו את כלל החומר שבתיק, היננו סבורים כי דין הערעור להידחות למעט לגבי גובה סכום הפיצוי שנפסק על ידי בית הדין האזורי, בגין עוגמת נפש. קביעותיו האחרות של בית הדין האזורי, מעוגנות היטב בחומר הראיות שהובא בפניו, ועל כן יש לדחות את הערעור ברכיבים אלה מטעמיו, ובהתאם לתקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.

3.באשר לרכיב התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, צדק בית הדין האזורי שמצא כי המשיבה הפרה את חובותיה כלפי המערער ביחסים בינה ובין המערער. זאת, בכל הקשור לדאגה ושקידה כי אכן העובד יהיה מבוטח בביטוח פנסיוני המתאים לו וכי עמדו בפניו כל האפשרויות לבטח עצמו בצורה הטובה ביותר בתום חצי שנה לעבודתו אצל המערערת. דבר לא נעשה על ידי המשיבה עד שגילתה כעבור כשנה וחצי כי המערער חלה ואז מהרה לבטח אותו בקרן פנסיה מקיפה, למרות שזו לא היתה ההצעה הראשונית שלה. ניתן לומר שהעיתוי שזרז את המשיבה לבצע את הפעולה הזו מעורר תמיהות.

4. אשר על כן, מצאנו כי יש לקבל את הערעור ברכיב זה ולהעלות את סכום הפיצוי כך שמעבר למה שנפסק בבית הדין האזורי המשיבה תשלם למערער פיצוי נוסף בגובה של 100,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

5.לאור תוצאת פסק הדין, המשיבה תישא בהוצאות ושכר טרחת עו"ד למערער בסך של 7,500 ש"ח שגם הם ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ח (06 פברואר 2018), בנוכחות הצדדים.