ע"ע 53093-05-13 ב' נ' ב'

זוהי בקשת המבקש להאריך לו את המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 31.3.13 (תיק תע"א 2173/10 השופטת אסנת רובוביץ – ברכשׂ)

רקע כללי

1.בבית הדין האזורי התבררה המחלוקת שבין הצדדים בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד ביניהם או יחסי שותפות בעסק שנוהל על ידם.

2.בית הדין האזורי קיבל את גרסת המשיב כי בין הצדדים התקיימו יחסי שותפות וכפעל יוצא מכך, דחה את תביעת המערער לתשלום זכויות זכויות שנתבעו על ידו מכח קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. כן חייב בית הדין את המבקש בתשלום הוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪.

3.ביום 28.5.13 הגיש המערער לבית דין זה כתב טענות תחת הכותרת "הודעת ערעור וכן בקשה להארכת מועד להגשת ערעור", אולם חרף כותרת זו – לא פורטו באותו מסמך נימוקים להארכת המועד להגשת הערעור, ועל כן ניתנה למבקש ארכה לצרף נימוקיו לבקשה.

4.בעקבות החלטת בית הדין הוגשה ביום 9.6.13 בקשת המבקש "למתן ארכה להגשת ערעור", אליה צורף תצהירו של המבקש ונטען כי מצורפים אליה אישורים רפואיים. דא עקא שלבקשה לא צורפו אישורים רפואיים, ועל כן ניתנה למבקש ארכה לצרף את האישורים הרפואיים כנטען על ידו. ביום 2.7.13 הוגשו האישורים הרפואיים והבקשה הועברה לתגובת המשיב.

עיקרי טענות הצדדים

5.בבקשתו, טען המבקש כי האיחור בהגשת הערעור נבע ממצבו הרפואי של המבקש (מחלת ורטיגו בה לקה) אשר מנעה ממנו לקבוע פגישת עבודה עם בא כוחו עד ליום 22.5.13; כן ציין המבקש כי הינו סובל מבעיה רפואית קשה אשר מנעה ממנו לצאת מביתו. בבקשה צוין כי צורפו אישורים רפואיים ותצהירו של המבקש לאימותה. אולם כאמור רק במועד מאוחר יותר הוגש האישור הרפואי.

6.המשיב התנגד לבקשה וטען כי פסק הדין, ניתן ביום 31.03.13, והומצא לידי ב"כ המבקש על-ידי בית הדין האזורי מייד עם מתן פסק הדין, הן באמצעות מערכת 'נט המשפט' והן באמצעות דואר רשום; בנוסף, ציין המשיב כי פסק הדין הומצא לידי ב"כ המבקש על-ידי בא כוחו הוא ביום 8.4.13 באמצעות פקסימיליה ובאמצעות דואר אלקטרוני וב"כ המבקש אף אישר את קבלת פסק הדין בדואר אלקטרוני במועד זה. אי לכך, טען המשיב כי המבקש קיבל את פסק הדין מיד לאחר נתינתו ואף במספר פעמים נוספות ועל כן, כל טענה בעניין אי קבלת פסק הדין במועד הינה "טענת סרק וכזב ויש לדחותה על הסף". בנוסף, טען המשיב כי עיון באישור הרפואי שצורף על ידי המבקש מעלה כי מדובר באישור שנכתב רק ביום 7.6.13, על ידי רופאה פרטית, והעניק למבקש אישור בדיעבד למחלה בתאריכים שהסתיימו כחודש קודם למועד נתינתו. עוד ציין המשיב כי על מנת שתוכר מחלה כ"טעם מיוחד" נדרשת על פי הפסיקה הוכחתם של שני רכיבים מצטברים והם: עובדת קיומה של המחלה, ובנוסף השפעתה על תפקודו של בעל הדין ועל יכולתו לפנות לבית המשפט במועד. במקרה זה, לטענת המשיב, לא רק שאישור המחלה ניתן בדיעבד ועל ידי רופאה פרטית, אלא שהוא מתייחס למחלת המבקש שארעה כביכול כשלושה שבועות לאחר מתן פסק הדין, כך שאם באמת תכנן המבקש להגיש ערעור, ערעור זה כבר היה צריך להיות מוכן באותו שלב. מכל מקום, לטענת המשיב, הבקשה לא מזכירה כלל את סיכויי הערעור ולא מפרטת את טענות הערעור, כך שלא ניתן למצוא אף בסיכויי הערעור "טעם מיוחד" להארכת המועד.

7.בתשובתו לתגובת המשיב, טען המבקש כי האישור הרפואי שהגיש, הוא "חוות דעת רפואית" ולא אישור של רופא קופת חולים הניתן לכל דורש. על פי האישור הוכח שהמבקש לא היה מסוגל לפנות לבית הדין לצורכי הגשת הערעור. אכן פסק הדין התקבל מאת ב"כ המשיב בדוא"ל ביום 8.4.13 ובדואר התקבל רק ביום 14.4.13. המבקש נפל למשכב ביום 18.4.13 ועד ליום 18.5.13, ומכאן שנבצר ממנו לפעול לצורך הגשת הערעור. באשר לסיכויי הערעור נטען כי אכן הבקשה לא כללה התייחסות לסיכויי הערעור, אך ניתן ללמוד עליהם מתוך הודעת הערעור, מה גם שהמשיב לא הסביר מדוע סיכויי הערעור נמוכים. מכל מקום נטען כי המדובר בשאלה עקרונית, קרי: ההבחנה בין יחסי עובד ומעביד לבין יחסי שותפות, ועניינו של הערעור בקביעות משפטיות מוטעות של בית הדין האזורי, המחייבות התייחסות ערכאת הערעור.

דיון והכרעה

8.על פי תקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991, (להלן - התקנות), המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי, הוא בתוך שלושים יום מיום שהומצא לבעל הדין.

9.בענייננו, אישר ב"כ המבקש כי פסק הדין התקבל לידיו ביום 8.4.13 ומכאן שהמועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 8.5.14, ואילו ערעור זה הוגש רק ביום 28.5.13 היינו באחור של 20 יום מהמועד האחרון להגשת הערעור.

10.תקנה 125 לתקנות, שעניינה בהארכת מועדים, לרבות אלו שנקבעו בחיקוק, קובעת כי לבית הדין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק בהתקיים "טעם מיוחד", כדלקמן:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם, מטעמים מיוחדים שיירשמו".