ע"ע 53053-01-13

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש ונציגי הציבור מר יעקב גרינברג ומר שמעון קוצ'ינסקי; תע"א 8312/09). בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי את תביעת המשיב להכיר בו כעובד המערערת, ופסק לו פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה. כמו כן דחה בית הדין האזורי את התביעה שכנגד שהגישה המערערת, בה ביקשה השבת סכומי כסף ששולמו למשיב, לטענתה, ביתר.

2.לאחר שעיינו בפסק דינו של בית הדין האזורי, ובטענות הצדדים כפי שנפרשו לפנינו בכתב ועל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. קביעותיו של בית הדין האזורי מבוססות היטב בתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו, ומסקנותיו המשפטיות מעוגנות היטב בהלכה הפסוקה בהתייחס לכלל קביעותיו. כך, לרבות לעניין קביעת מעמדו של המשיב כעובד המערערת; לעניין הפסקת הקשר בין המשיב לבין המערערת ביוזמת המשיב, שיש לראות בה התפטרות בדין פיטורים בהתאם להוראת סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ולעניין דחיית התביעה שכנגד ל"תשלום ביתר" ששולם למשיב. אשר על כן אנו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי לפי תקנה 108 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991.

3.על האמור, נוסיף אך ונדגיש מושכלות יסוד, לפיהן אין באופן הצגת היחסים בין צדדים כיחסי "קבלן עצמאי- מזמין" כלפי רשויות המס, כדי לשלול מעמדו של אדם כ"עובד". הצגת היחסים באופן זה אך תשקול יחד עם סממנים אחרים בשאלה אם התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים אם לאו (ראו דב"ע (ארצי) מח/3-137 תמר אדר – פרסום מלניק בע"מ פד"ע כ', 60; ע"ע (ארצי) 300049/98 ז. וילשטיין בע"מ – מרדכי תהילה פד"ע לד, 83; דב"ע (ארצי) נז/ 02-86 קלמן ברוור – המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד, 166). בצדק קבע בית הדין האזורי, כי בחינת כלל הסממנים מטה את הכף לקבוע כי התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים בנסיבות המקרה דנן. כאמור, במסקנה זו אין מקום להתערב. בכך אין כמובן כדי למנוע בחינה מחדש של חיובי הצדדים מול רשויות המס, לאור הקביעה הרטרואקטיבית בדבר מעמדו של המשיב כעובד. למותר לציין כי שאלה זו אינה מתחום סמכותו של בית דין זה וממילא לא לנו להכריע בה ככל שהיא מתעוררת.

4.עוד יובהר, כי על פי קביעתו של בית הדין האזורי, לא הוכח בנסיבות המקרה כי התמורה שקיבל המשיב כ"קבלן עצמאי" עלתה על שיעור השתכרותו, לו היה מועסק כעובד שכיר. קביעה זו של בית הדין האזורי, כמו כל יתר קביעותיו, מעוגנת היטב בראיות שהוצגו לפניו. משאלה הם פני הדברים, כלל לא מתעוררת בהליך זה שאלה בדבר השבתם של סכומים ששולמו למשיב כ"קבלן עצמאי" ביתר, נוכח הקביעה בדיעבד של מעמדו כ"עובד".

5.אשר על כן הערעור נדחה.

המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 7,500 ש"ח.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ו (19 אוקטובר 2015) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.