ע"ע 52763-09-16

השופט רועי פוליאק

1. בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חופית גרשון-יזרעאלי ונציג ציבור מר משה רוזנבלום; סע"ש 31843-11-13) בפסק הדין מיום 20.7.16, חייב את המבקשת לשלם למשיב תשלומים הנובעים מתקופת עבודתו אצלה וסיומה.

2. ביום 28.8.16, בטרם הוגש הערעור על פסק הדין, הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. ביום 21.9.16 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין לבית דין זה ועמו בקשה לעיכוב ביצוע (למרות קיומה של בקשה לעיכוב ביצוע בבית הדין האזורי). ביום 22.9.16 הגישה המבקשת לבית הדין האזורי, לפי הנחיית בית הדין, את תגובתה לתשובת המשיב בבקשה לעיכוב ביצוע. בתגובה ציינה המבקשת, כי משהוגש ערעור אין מניעה למחוק את הבקשה בבית הדין האזורי "לאור העובדה שהסמכות מרגע שהוגש ערעור היא לבית דין של ערעור". בהחלטה מיום 6.10.16, קבע בית הדין האזורי כי "... לאור ההודעה כי הוגש ערעור, יחד עם בקשה לעיכוב ביצוע, לבית הדין הארצי לעבודה, מתייתר הדיון בבקשה. הבקשה נמחקת".

3. בהתאם לתקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 חלות בבית הדין לעבודה תקנות 466 – 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) בעניין עיכוב ביצוע וסעד זמני בשל ערעור. בתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי נקבע כך:

   (א)בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער במועד הגשת הבקשה לסעד זמני או לעיכוב ביצוע[ההדגשה אינה במקור - ר.פ.]; בקשה למתן סעד לפי תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה.

   (ב)הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו.