ע"ע 52593-01-16

,

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופטת יעל אנגלברג שהם ונציגי הציבור מר דן פיינר ומר משה עזרא; תע"א 1839/09 - תע"א 1843/09) מיום 17.12.15, במסגרתו חויבה המבקשת 1 לשלם למשיבים 1 ו- 4 זכויות סוציאליות שונות.

הרקע לבקשה:

2.המבקשת 1 היא חברה ישראלית העוסקת בבניין (להלן גם: אשטרום) ואילו המבקשת 2 (להלן גם: טלרום) היא "תאגיד מורשה" המספק לאשטרום שירותי כוח אדם. המשיבים, אזרחי מולדובה, החלו עבודתם באשטרום, באתרי בנייה שונים, ביום 17.10.02. בחודש מאי 2005, בעקבות שינוי בשיטת ההעסקה של עובדים זרים בענף הבניין, הופסקה העסקתם של המשיבים באמצעות אשטרום, והם עברו לעבוד בטלרום, התאגיד המורשה.

3.בבית הדין האזורי התבררו, במאוחד, תביעותיהם של המשיבים כנגד המבקשות לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות המגיעות להם לטענתם בשל תקופת עבודתם עד למועד המעבר לתאגיד המורשה (טלרום).

4.בפסק הדין מושא הבקשה התקבלו תביעותיהם של המשיבים 1 ו- 4 בחלקן. בית הדין קבע כי גם אם העובדים נשארו לעבוד באותו אתר בנייה, וגם אם אשטרום וטלרום הן חלק מאותו אשכול חברות, המשיבים 1 ו - 4 זכאים לפי הפסיקה לפיצויי פיטורים בשל העברתם לתאגיד המורשה, בסך של 9,896 ₪ כל אחד (לפי שכר בדרגה 1). כן נפסקו לזכותם הפרשי שכר (שכן שכרם היה נמוך מדרגה 1) בסך של 4,960 ₪ לכל אחד; הפרשי דמי הבראה בסך של 1,043 ₪ ו – 1,032 ₪ בהתאמה; דמי חגים בסך של 1,685 ₪ למשיב 1; החזר ניכויים מהשכר בסך של 800 ₪ ו - 860 ₪ בהתאמה (ביחס לכל הזכויות לעיל - בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד סיום העבודה באשטרום - 25.5.05); ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך של 4,098 ₪ לכל אחד (בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה ממחצית התקופה – ינואר 2004). התביעות של המשיבים 2 ו- 3 נמחקו, משנותר ספק ממשי לגבי זהותם. התביעה כנגד טלרום נדחתה, משלא הוכח שהיא העסיקה את המשיבים בצוותא עם אשטרום, בתקופה שקדמה למעבר העובדים אליה.

בית הדין דחה את הבקשה למחוק את תביעתו של המשיב 4 משלא התייצב לדיון ההוכחות, וקבע כי למרות שתצהירו נמחק בשל כך, ניתן היה להוכיח את התביעה בראיות אחרות (ע"ע (ארצי) 664/09 גורסים איליה - סולל בונה בנין ותשתיות בע"מ, מיום 13.10.10). המבקשות אמנם ביקשו בסיכומיהן למשוך את הראיות שהוגשו על ידן ביחס למשיב זה נוכח אי התייצבותו, אך כיוון שמדובר במסמכים אובייקטיבים בדומה לתלושי שכר (כרטיסים אישיים ובהם ריכוז פרטי התשלומים) נקבע כי יש לקבלם כראיה.  

לאור התוצאה, אשטרום חויבה לשלם לכל אחד מהמשיבים 1 ו - 4 הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪; משיבים אלו לא חויבו בתשלום הוצאות לטלרום. המשיבים 2 ו- 3 חויבו בהוצאות המבקשות בסך של 2,000 ₪.  

הבקשה וטענות הצדדים:

5.המבקשות הגישו ערעור לבית דין זה על פסק הדין, ביחס לרכיבים הבאים: אי פסיקת הוצאות לטובת טלרום, על אף שהתביעה נגדה נדחתה; חיובה של אשטרום בריבית והפרשי הצמדה החל משנת 2005 (וביחס לרכיב אחד החל משנת 2004), על אף השיהוי הרב (כארבע שנים) בהגשת התביעה ועל אף השיהוי הרב (כחמש שנים) במתן פסק הדין; עצם פסיקת סכומים לטובת המשיב 4, אשר לא טרח להתייצב לדיון ההוכחות ואשר זהותו לא הוכחה כלל; פסיקת פיצויי פיטורים למשיב 4 הגם שעבר לעבוד בטלרום ללא שינוי של ממש בתנאי עבודתו; החזר ניכויים מהשכר למשיב 4 הגם שנוכו בגין "דברים שניתנו לו"; אי חיוב המשיבים (כולם) בהוצאות ריאליות, נוכח מחיקת תביעותיהם של המשיבים 2 ו - 3 וכן נוכח הפער המשמעותי בין סכומי התביעה לבין הסכומים שנפסקו בסופו של דבר, בפרט בהתייחס למשיב 4 אשר יצר מצג שווא כי יתייצב לדיון; וכן ביטול פסק הדין כולו נוכח חלוף הזמן ממועד הגשת הסיכומים ועד מתן פסק הדין, כאשר חלוף הזמן אינו מאפשר התרשמות מהעדים ומאמינותם והגעה לקביעות עובדתיות.

במקביל להגשת הערעור הגישו המבקשות את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצועו של פסק הדין, למעט סכום הקרן ביחס למשיב 1 אשר שולם לו במקביל להגשת הערעור. עוד ביקשו המבקשות כי הערבות שהופקדה על ידי כלל המשיבים בבית הדין האזורי תיוותר על כנה עד לסיום ההליכים בעניינם.

6.המבקשות טוענות כי סיכוייהן לזכות בערעור גבוהים במיוחד, נוכח השיהוי המשמעותי במתן פסק הדין; נוכח הספק בזהותו של המשיב 4 ואי התייצבותו לדיון ההוכחות; נוכח ענישת המבקשות בריבית והצמדה למשך תקופה העולה על עשר שנים ללא אשמתן; נוכח אי פסיקת הוצאות משפט הולמות לטובת המבקשות; ועוד. המבקשות מוסיפות וטוענות כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתן, בהתחשב בכך שמצבם הכלכלי של המשיבים בהיותם עובדים זרים שלא נמצאים בישראל, לא יאפשר להם להשיב את הכספים; המשיבים 2 ו- 3 לא שילמו עד היום את הוצאות המשפט שהוטלו עליהם; ועל פני הדברים המשיב 4 לא התייצב לדיון בשל סיבות כלכליות. מנגד, המבקשת 1 היא חלק מאשכול חברות ואין חשש למצבה הכלכלי. כאמור, בית הדין אף התבקש להותיר על כנה את הערבות שהופקדה מטעם המשיבים בבית הדין קמא עד להכרעה בערעור, שעה שחלק מהערעור מתייחס לכך שהמשיבים לא חויבו בהוצאות משפט ראויות.