ע"ע 49963-12-15

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט אורן שגב; סע"ש 31435-01-12) מיום 25.11.15, במסגרתו חויב המבקש לשלם למשיב פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עוולת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן- החוק או חוק איסור לשון הרע).

   רקע לבקשה

2. המשיב שימש בתקופה הרלוונטית כמנהל מרכז מתנ"ס שיכוני המזרח בראשון לציון (להלן- המתנ"ס). המבקש, עורך דין במקצועו, עבד בעבר כרכז חוגים ונוער במתנ"ס עד לפיטוריו בחודש דצמבר 1997, כאשר המשיב עוד היה מנהל. להשלמת התמונה יצוין כי בסמוך לאחר פיטוריו, הגיש המבקש תביעה לבית הדין האזורי, אשר סולקה בסופו של דבר, בהסכמת הצדדים (עב' 352612/98).

3. ביום 14.4.2011 פרסמה בעיתון מקומי, מקומון "גל גפן" היוצא לאור בראשון לציון והסביבה (להלן- העיתון). הרקע לפרסום הכתבה היה פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (עב 9547/08 מיכל מעוז – חברת מוסדות חינוך ותרבות בראשל"צ ואח') בתובענה שהגישה גב' מעוז כנגד המתנ"ס והמשיב, אשר המבקש העיד בה לטובת גב' מעוז. במסגרת הכתבה צוטטו אמירות של המבקש, ובכלל זה הובאה דעתו של המבקש שלפיה "...לדעתו. מדובר בהתנהגות שיטתית ובדפוס פעולה של מנהל המתנ"ס וכי טוב יעשו גורמי עיריית ראשון לציון והחברה למתנ"סים, אם יפעלו לסלק את התפוח הרחוק, בייחוד כאשר מדובר בארגון חברתי וחינוכי..." ובהמשך צוטט המבקש באומרו "... לדעתי יש לדרוש בירור משמעתי למנהל המתנ"ס. אני קורא לראש העיר החדש בראשון לציון, לתת את דעתו על הנעשה במתנ"ס שיכוני המזרח ולהפוך את האבן הזאת במסגרת הרענון הכללי בעיר" (להלן- הפרסום).

4. על רקע הפרסום הגיש המשיב בבית משפט השלום בכפר סבא תביעה כנגד המבקש וכנגד העיתון לתשלום פיצוי בסך של 200,000 ₪, בשל הוצאת לשון הרע. התביעה הועברה מבית משפט השלום לבית הדין האזורי.

5. במסגרת התביעה טען המשיב, בין היתר, כי מדובר בפרסום פוגעני והוא חלק מ"מסע הכפשה" אשר המבקש מנהל נגדו על רקע פיטוריו מעבודתו במתנ"ס ועל רקע תביעה שהגיש עקב כך לבית הדין לעבודה. עוד טען המשיב כי הפרסום השפיל אותו בעיני ציבור רחב של קוראי המקומון, אשר לו 66,000 קוראים, וזאת במטרה לעשותו לבוז, שנאה ולעג ולהוביל לבידודו, וזאת בציירו את המשיב כ"תפוח רקוב שצריך לסלק אותו מהעבודה".

   מנגד, טענו המבקש והעיתון כי עומדות להם הגנת אמת בפרסום והגנת תום הלב, הקבועות בסעיפים 14 ו- 15 לחוק איסור לשון הרע, והמבקש טען גם כי עומדות לו ההקלות שבסעיפים 19(1) ו- 19(2) לחוק.

6. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה התביעה כנגד המבקש בחלקה, והתביעה כנגד העיתון נדחתה במלואה. בית הדין קבע כי למרות שיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו כ- 14 שנים לפני מועד הפרסום, במהותו הסכסוך בין הצדדים היה ונותר תולדה של מערכת יחסי עבודה עכורים בין השניים.