ע"ע 49570-02-16

השופטת לאה גליקסמן

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור גב' רחל הרצוג ומר משה הרץ; סע"ש 18669-02-14) מיום 7.2.16, שבו חויבה המבקשת לשלם למשיב דמי הבראה, דמי חגים ושכר בגין עבודה בשעות נוספות, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. בהודעת הערעור שכנגד הודיעה המבקשת כי אינה חולקת על פסיקתו של בית הדין האזורי בעניין דמי חגים ודמי הבראה, אולם היא מבקשת לקזז מהסכום שנפסק לזכותו של המשיב בגין רכיבים אלה שכר ששולם למשיב ביתר.

    

   הרקע לבקשה:

   2.המשיב, תושב רשות הפלסטינית, עבד אצל המבקשת במפעל ייצור בלוקים שבבעלותה, החל מיום 1.2.2008 עד יום 10.6.2012. המשיב הגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי נסיעות, גמול שעות נוספות ודמי כלכלה. בית הדין האזורי קיבל את תביעתו של המשיב באופן חלקי, ופסק לזכותו דמי הבראה ודמי חגים, גמול בעד עבודה בשעות נוספות בסך של 9,819 ₪ והוצאות משפט בסך של 2,500 ₪.

    

   3.בכל הנוגע לתביעה לגמול שעות נוספות קבע בית הדין כך:

   א.תלושי השכר: הוכח שהונפקו למשיב שני תלושי שכר בכל חודש, אחד על ידי לשכת התעסוקה, שבו פורט שכרו הבסיסי בעד שעות העבודה הרגילות, ושני שהנפיקה המבקשת, ובו פירוט התשלום בעד עבודה שעות נוספות. עוד נקבע כי בתלוש שהנפיקה המבקשת יש פירוט של "שכר יסוד", הפחתה של "משכורת שירות התעסוקה", והיתרה שולמה למשיב. הוכח, שהסכומים ששולמו למשיב הוא השכר המפורט בתלושי השכר.

   ב.השכר ששולם למשיב: בית הדין דחה את טענת המשיב לפיה השכר שסוכם עמו היה סך של 220 ₪ ליום עבודה, וקבע כי שכרו היה לפי שכר מינימום לשעה, בערכי "נטו". בקשר לכך נקבע, כאמור, כי הוכח שהסכומים שקיבל המשיב הם אלה המפורטים בתלושי השכר, עת בתלוש שהנפיקה המבקשת היא נהגה לרשום "שכר יסוד", ללא פירוט של מספר שעות, ולהפחית את הסכום שקיבל המשיב משירות התעסוקה.

   ג.שעות נוספות: נפסק, כי מההשוואה בין דוחות הנוכחות של המשיב לבין תלושי השכר עולה כי התשלום ששולם למשיב שווה למספר שעות המופיע תחת כותרת "שעה רגילה" כפול ערך שכר מינימום לשעה, והסכום שולם בערכי "נטו".

   עוד נפסק, כי מספר השעות הרגילות המירבי בחודש הוא 186 שעות, ולכן השעות שמעבר ל- 186 שעות בחודש הן שעות נוספות שיש לשלם בעדן גמול שעות נוספות על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א- 1951, כאשר בעד 50 שעות נוספות לחודש יש לשלם גמול בשיעור של 25% משכר שעה רגילה, ובעד השעות שמעבר ל- 50 שעות בחודש יש לשלם גמול בשיעור של 50% משכר שעה רגילה. בהמשך לכך, ערך בית הדין האזורי טבלה, שבה השווה בין השכר שהגיע למשיב לבין השכר ששולם לו ובפועל, ופסק כי המשיב זכאי להפרשי שכר בעד שעות נוספות בסך של 9,819 ₪ (קרן).