ע"ע 49240-05-15 דורון נ' שחר

השופט אילן איטח

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופט נוהאד חסן ונציגי הציבור מר מוחמד שוגרי ומר יאיר רון; סע"ש 25231-10-12) מיום 19.4.15 בו נקבע כי המשיבה פוטרה בשל הודעתה שהחלה בטיפולי פוריות, זאת, בין היתר, תוך הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן - חוק השוויון) ונפסקו לה סעדים כספיים שונים.

    

   עיכוב הביצוע מתבקש בנוגע לפיצויים שנפסקו בגין פיטורים שלא כדין ובגין העדר שימוע. לגבי יתר רכיבי פסק הדין (חלף הודעה מוקדמת ופדיון חופשה), לא מתבקש עיכוב ביצוע, למרות שגם הם נתונים לערעור.

    

   הרקע לבקשה

2. המשיבה עבדה בעסק לממכר קפה ומאפים שבבעלות המבקש (להלן – העסק), החל מיום 23.10.11 ועד ליום 8.1.12, המועד בו פוטרה מעבודה. בעבר עבדה המשיבה באותו בית עסק, כאשר היה בבעלות אחר. בעת שהמשיבה עבדה בחנות בסמוך לעסק, פנה אליה המבקש והציע לה לחיזור לעבוד בעסק.

3. בתביעה שהוגשה לבית הדין האזורי סבה המחלוקת העיקרית בין הצדדים על השאלה האם המשיבה פוטרה מעבודתה בשל העובדה שהחלה בטיפולי פוריות כטענתה או שמא פוטרה לאור התנהגותה הבעייתית ובשל חוסר גמישותה לעבוד משמרות ערב, כטענת המבקש. בנוסף, נחלקו הצדדים בקשר לשאלה האם פיטורי המשיבה נעשו בניגוד להוראות חוק השוויון וחוק עבודת נשים, תשי"ד- 1954 (להלן – חוק עבודת נשים), והתקנות שעניינן היעדרות מהעבודה לרגל טיפולי פוריות, וכן לזכויות שונות הנובעות מסיום יחסי עובד-מעביד.

4. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה בחלקה תביעת המשיבה. בית הדין האזורי קבע כי המשיבה לא השלימה ששה חודשי עבודה עובר לפיטוריה ולפיכך הוראות סעיף 9 לחוק עבודת נשים לא חלים עליה. לעניין חוק שוויון הזדמנויות בעבודה נקבע כי המשיבה הוכיחה שלא היה בהתנהגותה או במעשיה סיבה לפיטוריה. כן נקבע כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל על כתפיו להוכיח כי פיטוריה של המשיבה היו שלא מחמת הודעתה שהחלה בטיפולי פוריות. בקשר לכך נקבע, בהסתמך על תמליל השיחה שנערכה ביום 8.1.12 בין המבקש למשיבה, כי המבקש ידע שהיא החלה בטיפולי פיריות בהודעתה בכתב שנמסרה לו כבר ביום 22.12.11, וכי הם סיכמו ביניהם שהמשיבה תעבוד משמרות בוקר, כפי שעולה גם מדו"ח הנוכחות; עוד נקבע כי המבקש לא הציג תשתית ראייתית מספקת המעידה על כך שהמשיבה הייתה עובדת בעייתית. כפועל יוצא מקביעות אלה הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי המשיבה פוטרה בשל טיפולי הפוריות, ובניגוד לחוק השוויון.

    

5. בית הדין האזורי פסק למשיבה פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובניגוד לחוק השוויון בסך של 20,000 ₪; פיצוי בגין היעדר שימוע בסך של 5,000 ₪, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 403 ₪, פיצוי בגין פדיון חופשה שנתית בסך של 403 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪. יתר רכיבי התביעה נדחו.