ע"ע 4812-10-15

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 1.7.2015 (השופטת מיכל פרימן ונציגי הציבור מר פנחס לקריץ ומר אברהם ינאי; ס"ע 5504-12-10).

רקע כללי והודעת הערעור

המבקש עבד בעיריית צפת כ- 36 שנה ושימש בתפקיד חשב אגף החינוך בעירייה כ- 25 שנה עד לפיטוריו. מיד עם קבלת מכתב הפיטורים וטרם כניסת פיטוריו לתוקף פנה המבקש לבית הדין קמא בבקשה לסעדים זמניים ובהמשך בתביעה לסעדים קבועים להשארתו בתפקיד וסעדים כספיים חלופיים הכוללים פיצויים בגובה שכרו החודשי עד למועד הגיעו לגיל פרישה, ופיצויים בגין הפרת חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות) תשנ"ז-1997, צער ועגמת נפש, בסך כולל של 500,000 ₪.

המבקש טען הן כנגד עילת הפיטורים והן כנגד ההליך שננקט לסיום העסקתו. לטענתו הוא הוכלל בתוכנית ההבראה בשל תלונה שהוגשה על ידו כנגד עובד אחר המקורב לראש העיר והגשת תלונה למבקר המדינה בעניין זה. כפועל יוצא טען המבקש כי דין הפיטורים להתבטל בהיותם נגועים בשיקולים זרים ופסולים, בחוסר תום לב ובהיותם בניגוד לחוק ההגנה על חושפי שחיתויות. עוד טען המבקש כי בהליך פיטוריו נפל פגם במובן זה שהשימוע שנערך לו היה למראית עין וההחלטה התקבלה בחריגה מסמכות. כמו כן נטען כי הפיטורים אינם עומדים בקריטריון שנקבע בתוכנית ההבראה באופן שלא ניתן לבטל את משרתו, הפיטורים נעשו בניגוד להסכמים קיבוציים החלים על העירייה, תוך אפליה מחמת גיל ואפליה לעומת עובדים אחרים המבוגרים ממנו ואשר לא פוטרו.

בקשתו של המבקש לסעדים זמניים נדחתה ביום 7.2.11, ובקשת רשות ערעור שהוגשה על ידו לבית דין זה נדחתה אף היא ביום 22.2.11.

בית הדין קמא דחה גם את התביעה העיקרית ברובה ופסק למבקש פיצוי בסך 50,000 ₪ בגין פגמים שנפלו בהליך השימוע בלבד. בפסק הדין קבע בית הדין קמא כי פיטורי המבקש לא נבעו מהגשת התלונות בעניינו של עובד אחר של העירייה אלא באו על רקע ובשל הליכי ההבראה, ההתייעלות והצמצומים שננקטו בעירייה לנוכח עלות שכרו הגבוהה של המבקש והאפשרות לביטול התפקיד וחלוקת המטלות בין עובדים אחרים ללא תוספת עלות לעירייה. בית הדין האזורי שוכנע כי כוונת העירייה לפטר את המבקש הייתה קיימת והייתה ידועה לו עוד טרם הגשת התלונות על ידו, ויתכן שהיא הייתה אף התמריץ להגשתן.