ע"ע 47695-06-14 מוחמד עתאמלה נגד ר. רעם אחזקות בע"מ ואח'

1.הערעור שלפנינו סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור מר מרזוק ח'טיב ומר דודי נחום; פ"ה 42585-06-13), אשר דחה את תביעת המערער לפסק דין הצהרתי שעניינו שכר עבודתו של המערער ביחס לחודשים 12/12, 1/13 ו-2/13, בהם עבד אצל המשיבה 1.

2. המערער נפגע בתאונת עבודה אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי. גמלתו של המערער חושבה לפי גובה השכר המופיע בתלושי השכר שלו. לטענתו, סכום זה אינו משקף נכונה את גובה שכרו האמיתי שעמד על סך 500 ש"ח ליום עבודה (עבור 10 שעות עבודה). מאחר והמשיב 2 לא קיבל טענתו של המערער לגבי גובה שכרו, הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי.

3.בית הדין האזורי בחן את מכלול הראיות שהונחו בפניו, בכלל זה העדויות, המסמכים השונים שהוגשו, תלושי השכר ותמלולי שיחות, וקבע, בהתאם לתשתית הנורמטיבית הרלוונטית כי המערער לא הצליח להוכיח טענותיו.

4. את קביעתו ביסס בית הדין האזורי על הוראת סעיף 98(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, לפיו שכר העבודה הרגיל של מבוטח אשר ישמש בסיס לתשלום גמלאות הינו ההכנסה ששימשה יסוד לחישוב דמי ביטוח ברבע השנה שקדם לתאריך הקובע, ועל כלל נטל הראיה, בפרט כאשר המדובר בתלושי שכר, שלגביהם כבר נקבע כי התלושים מהווים ראיה לאמיתות תוכנם, ועל התובע, הטוען אחרת, מוטל נטל ההוכחה בעניין. בהסתמך על האמור, בחן בית הדין האזורי את העדויות שהובאו בפניו, אותן לא מצא כמהימנות ואמינות דין עד כדי חיזוק טענותיו של המערער.

טענות הצדדים

5. בדיון בפנינו טען ב"כ המערער כי בית הדין האזורי הסיק מסקנות מוטעות ולא נתן די משקל לראיות שהונחו בפניו, שלטענתו מובילות למסקנות חד משמעיות שלא הוסקו על ידי בית הדין האזורי. כן נטען כי הכלל בענין אי התערבות ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית, לא חל במקרה בו הקביעות העובדתיות שנקבעו לא סבירות וגורמות עוול.

6. מנגד, טענו ב"כ המשיבים כי הערעור סב על ממצאים עובדתיים שהוסקו על ידי הערכאה הדיונית לאחר שמיעת ראיות וקביעת מהימנות ואמינות העדים ויש לדחותו. הוסיף ב"כ המשיבה 1 כי בעדויות מטעם המערער, נמצאו סתירות רבות וכי גרסתו של המערער בבית הדין האזורי לא היתה אחידה. לא עלה בידי המערער לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ועל הערעור להידחות.

הכרעה

7. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר המונח לפנינו, נחה דעתנו כי פסק דינו של בית הדין האזורי ראוי להתאשר, בעיקרו של דבר, מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. קביעותיו של בית הדין האזורי ומסקנותיו מקובלות עלינו.