איתן לידור פרוייקטים בע"מ ואח' נ' דניאל ירקוני ואח'

האם הסמכות לדון בערעור זה נתונה לבית הדין הארצי לעבודה או שמא היה על המערערות להגיש את הערעור למותב בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב?

הרקע לערעור

1. בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב התבררה בקשתם של המשיבים למתן צו למסירת מסמכים על פי סעיף 27(ב)(2) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה). המשיבים עתרו, כי בית הדין יורה למערערות להמציא לידיהם עותק מחוזי העבודה ומתלושי השכר הרלוונטיים לתקופות העסקתם אצל המערערות, או מי מהן.

2. רשמת בית הדין האזורי בתל-אביב נעתרה לבקשה בפסק דינה מיום 12.12.2016, תוך שהורתה למערערות 1,2 ו – 5 (להלן: המערערות) למסור לכל אחד מן המשיבים בתוך 30 יום עותק מחוזי העבודה ומתלושי השכר הרלוונטיים לתקופת עבודתו (כב' הרשמת תמר עציון פלץ; תיק מוביל צ''ו 44190-09-16). קביעתה של הרשמת נסמכה על הוראת סעיף 27(ב)(2) לחוק בית הדין לעבודה, שזו לשונה:

   ''רשם בית דין אזורי רשאי לתת צו המחייב מעסיק למסור לעובדים מסמכים שחובה על מעסיק להנפיק על פי חוק''.

    

   בית הדין האזורי קבע, כי חוזי העבודה ותלושי השכר הם מסמכים שחובה על המעסיק להנפיק ולמסור לעובדיו על פי חוק, ומשכך קמה למערערות חובה למוסרם למשיבים כמבוקש על ידם. זאת, בין היתר, בשים לב לכך שהמערערות לא טענו כי המסמכים אינם מצויים בידן. בית הדין האזורי הוסיף וקבע, כי סמכות רשם בית הדין ליתן צו על פי סעיף 27(ב)(2) לחוק בית הדין לעבודה אינה מוגבלת לתקופת יחסי העבודה בין הצדדים, ואינה מותנת בכך שהמסמכים לא נמסרו לעובד בתקופת העבודה. בית הדין האזורי חייב את המערערות בהוצאות המשיבים בסך 1,500 ש''ח. הבקשה נגד המערערים 3-4 נדחתה ללא צו להוצאות, משלא הוכחה עילת תביעה אישית נגדם (להלן: החלטת הרשמת).

3. המערערות הגישו לבית דין זה ערעור על החלטת הרשמת ואיתו בקשה לעיכוב ביצוע. הבקשה לעיכוב ביצוע התקבלה בהחלטתו של כב' השופט פוליאק מיום 12.1.2017, בעיקר מן הטעם, שדחייתה עלולה לרוקן מתוכן את הדיון בערעור.

4. במהלך דיון מוקדם שהתקיים בערעור ביום 20.6.2017, נדרשו הצדדים להתייחס לשאלת סמכותו של בית הדין הארצי לדון בערעור. בתום הדיון המוקדם, הורה בית הדין לצדדים להגיש טיעוניהם בכתב בשאלת הערכאה המוסמכת לדון בערעור על החלטת הרשמת.

    

   טיעוני הצדדים בשאלת הסמכות

5. לטענת המערערים, החלטת רשם בית הדין האזורי לעבודה בבקשה למתן צו למסירת מסמכים על פי סעיף 27(ב)(2) לחוק בית הדין לעבודה, נתונה לערעור בזכות לפני בית הדין הארצי לעבודה. זאת, בהתאם לפרוצדורת הערעור הכללית הקבועה בהתייחס להחלטות הרשם בסעיפים 95 ו-96 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ''ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), אשר הוחלה בסעיף 27(א) לחוק בית הדין לעבודה; המערערים טוענים עוד, כי החלטת הרשמת אינה 'החלטה אחרת' אלא 'פסק דין', שכן ההליך לפני בית הדין האזורי התמצה בעתירה למתן סעד של המצאת מסמכים, שהדיון בו בא לכלל סיום עם מתן פסק הדין מושא הערעור. המערערים ביקשו לתמוך טענתם זו, בין היתר, בעובדה שרשמת בית הדין האזורי הכתירה את החלטתה כ'פסק דין'. המערערים הוסיפו וטענו, כי אף שהחלטת הרשמת נסמכת על הוראת סעיף 27(ב)(2) לחוק בית הדין לעבודה, הליך הערעור עליה הוא בהתאם לפרוצדורה הכללית הקבועה בחוק בתי המשפט, ולא בהתאם להליך הערעור הייחודי הקבוע בסעיף 27(ב)(1) לחוק בית הדין לעבודה ובתקנה 78 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ''ב-1991. זאת מן הטעם, שלטעמם הליך הערעור הקבוע בסעיף 27(ב)(1) הוא הליך מיוחד, המתייחס לתובענות הכספיות המפורטות בו, ואליהן בלבד, ואין להחיל אותו על הליכי מסירת המסמכים לפי סעיף 27(ב)(2) לחוק. המערערים סבורים, כי אילו רצה המחוקק לסטות מכללי הערעור הרגילים הקבועים בחוק בתי המשפט, היה עושה זאת בלשון מפורשת.