ע"ע 47579-12-16

השופט רועי פוליאק

1. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (הרשמת תמר עציון פלץ; צ"ו 44190-09-16 ו – צ"ו 44200-09-16) מיום 12.12.2016, לפיו חויבו המבקשות למסור לידי המשיבים עותק מחוזי העבודה ומתלושי השכר של כל אחד מהם בתקופת עבודתו במבקשות (או מי מהן). כמו כן חויבו המבקשות בהוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ.

2. המשיבים הועסקו על ידי המשיבות, או מי מהן, תקופות קצרות. כשנתיים לאחר סיום עבודתם פנו המשיבים לבית הדין האזורי בבקשה לחייב את המבקשות להמציא להם עותק מתלושי השכר ומחוזי העבודה (להלן – המסמכים). לא היתה מחלוקת בין הצדדים, כי למשיבים הומצאו המסמכים בתקופת עבודתם, אך לטענתם המסמכים אבדו להם והם נחוצים על מנת לשקול אפשרות להגשת תביעה כנגד המבקשות. המבקשות התנגדו להמצאת המסמכים. המבקשות טענו כי המסמכים כבר הומצאו בתקופת העבודה ואין לחייבן להמציאם בשנית, פרק הזמן שחלף מכביד על איתור המסמכים וממילא לא הונחה ראשית ראיה לקיומה של עילת תביעה.

3. בית הדין האזורי קיבל את הבקשה. בית הדין השתית החלטתו על הוראת סעיף 27(ב)(2), אשר הוסף בתיקון 43 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן – החוק) ונכנס לתוקף ביום 1.6.2012, לפיה "רשם בית דין אזורי רשאי לתת צו המחייב מעסיק למסור לעובד מסמכים שחובה על מעסיק להנפיק על פי חוק". בית הדין פסק כי מהתכתובת בין בעלי הדין שקדמה להגשת הבקשה, ניתן ללמוד כי המסמכים מצויים בידי המבקשות ודחה את טענות המבקשות לגופן.

4. המבקשות הגישו ערעור על הצו, אשר הוכתר כ"פסק דין", תוך שהן מעלות טענות על פרשנות סעיף 27(ב)(2) לחוק, שלגישתן אינו מקים עילה חדשה של המצאת מסמכים, אלא מסמיך את הרשם להורות על מסירת מסמכים עת הופרה זכות של אדם. לטענת המבקשות, סעיף 27(ב)(2) לחוק לא יצר מסלול חדש של גילוי מסמכים במסגרת נסיון "לדוג" מסמכים בטרם הגשת תביעה. לגישת המבקשות מוצתה זכותם של המשיבים לקבלת תלושי שכר, מאחר והתלושים נמסרו במהלך יחסי העבודה, ולא קיימת כלל חובת מסירה של חוזה עבודה, לא הוכח כי המסמכים המבוקשים נמצאים בידם ומתכונת ניהול ההליך פגעה בזכויותיהם הדיוניות. המבקשות מוסיפות וטוענות, כי מאזן הנוחות מוטה במובהק לטובתן, שכן מסירת המסמכים תסכל את תכלית הערעור.

5. המשיבים טוענים כי טענות המבקשות מופרכות וזכותו של עובד לקבל את המסמכים גם אם נמסרו לו בעבר. לגישתם המסמכים נמצאים בידי המבקשות כפי שפסק בית הדין ואין כל מקום לעכב את מסירתם.

6. נקודת המוצא היא, כי הגשת ערעור אינה מצדיקה את עיכוב ביצועו של פסק דין. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה מוטל על המבקש, ועליו להראות כי סיכויי הערעור להתקבל טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שהנזק היחסי שייגרם לו מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי לצד שכנגד ככל שיעוכב הביצוע (ע"ע (ארצי) 44633-10-12 דימיטרי סביניך - צוות 3 בע"מ (8.4.2013); ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' ג'או ויז'ן אינק (10.3.2014)). בין שני התנאים מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן שככל שסיכויי הערעור טובים יותר כך ניתן להקל בדרישה לנטיית מאזן הנוחות לטובת המבקש, ולהיפך (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ' קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ (10.3.2014); ע"א 8293/13 נעמן נ' מדינת ישראל –מינהל מקרקעי ישראל, (18.2.2014); ע"א 2727/13 מכבי שרותי בריאות נ' ישראלי (4.6.2013)).

7. עם זאת, בנסיבות בהן חשיפת מסמכים עלולה לייתר את הערעור, נסוגים סיכויי הערעור מפני זכות המערער להישמע בערעור. בהליך בו נתבקש צו למתן חשבונות פסק בית המשפט העליון, כי "אם לא יעוכב ביצועו של צו זה, יהיה בכך כדי לשים לאל את זכייתם בערעור בעניין זה אם יזכו בו ... [ו]די גם בסיכוי כלשהו לערעור כדי להצדיק ביצוע ההחלטה מושא הערעור ואין הכרח בסיכוי טוב לכך" (ע"א 1898/12 מרכז המתנות (2006) בע"מ נ' קארשי אינטרנשיונל בע"מ (14.5.2012). פיסקה 6) ובהליך אחר שבו חויב אדם להמציא מסמכים למנהל מיוחד נפסק, כי "אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, דומה כי יש צורך לעכב את העברת מסמכי החברה לידי המנהל המיוחד על מנת שלא לייתר את הדיון בערעור" (ע"א 6654/14 שרבט נ' המנהל המיוחד (18.2.2015). פיסקה 7) [ההדגשות אינן במקור].

8. בענייננו, הימנעות מעיכוב ביצוע ההחלטה תסכל את הערעור. הגם שעל פני הדברים החלטתו של בית הדין מבוססת, מן הראוי לאפשר למבקשת, בנסיבות בהן התיקון לחוק טרם נבחן, להציג את פרשנותה ולמצות את זכות הערעור טרם העברת המסמכים. לנוכח פרק הזמן שחלף בין סיום עבודת המשיבים במבקשות לבין מועד הפניה לקבלת המסמכים, דומה שלא קיימת בהילות מיוחדת בהמצאתם וההמתנה לתוצאות הערעור לא תפגע פגיעה של ממש במשיבים.