ע"ע 46416-09-15

 1.לפנינו ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 14.7.15, בו התקבלה בחלקה תביעתו של מר אורן הס (להלן: העובד) כנגד חברת נטו אינווסטמנט 1998 בע"מ (להלן: החברה), נדחתה התביעה שהגיש העובד כנגד המשיבים 1 ו-2, ונדחתה במלואה תביעה שכנגד שהגישה החברה כנגד העובד (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה ונציגי הציבור גב' גילה שהרבני ומר עמירם מילר; ס"ע 7215-09-10). הן החברה והן העובד הגישו ערעורים על פסיקת בית הדין האזורי בתביעה ובתביעה שכנגד. 2.בסמוך לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין האזורי מושא הערעורים הוברר לחברה כי העובד מצוי בהליכי פשיטת רגל, כי ניתן נגדו צו כינוס עוד ביום 18.6.14, וכי מונה לו מנהל מיוחד, עו"ד רן מסיקה (תיק בית משפט מחוזי מרכז; פש"ר 13143-06-14). אין חולק כי צו הכינוס הוצא לאחר שהסתיים שלב ההוכחות בבית הדין האזורי, ולפני שלב הסיכומים, כי העובד לא עדכן את בית הדין האזורי כמו גם את החברה אודות צו הכינוס, וכי ההליך מושא הערעורים המשיך והתנהל וניתן בו פסק דין מבלי שהדבר היה בידיעתם. נציין כי בסמוך לאחר שניתן פסק הדין פנה המנהל המיוחד עו"ד מסיקה לבית הדין האזורי בבקשה להורות "על עיכוב ההליכים בתיק זה כנגד התובע בשל היותו תחת צו כינוס בהליכי פשיטת רגל". בבקשתו ציין המנהל המיוחד כי לאחרונה נודע לו על ההליכים בתיק ועל בקשה שהוגשה על ידי החברה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בתיק. בקשר לכך ניתנה החלטת בית הדין האזורי המעכבת ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור ככל שיוגש (ראו החלטת בית הדין האזורי מיום 15.9.15).  3.לא למותר לציין כבר בשלב זה, כי החברה פנתה לבית המשפט המחוזי לקבל אישורו להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, ובית המשפט המחוזי אישר את הגשת הערעור לאחר שהובאה לפניו עמדת המנהל המיוחד בבקשה (החלטת השופטת שמולביץ' מיום 24.9.15). כך גם העובד, באמצעות המנהל המיוחד, קיבל אישור בית המשפט המחוזי להגשת ערעור או ערעור שכנגד על פסק הדין (החלטת השופטת עמית-אניסמן מיום 1.12.15). באותה החלטה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המנהל המיוחד כי המייצגים בערעור יהיו באי כוח העובד המייצגים אותו בערעור שלפנינו.  4.בערעורה טוענת החברה בראש ובראשונה כי פסק הדין מושא הערעורים "ניתן שלא בסמכות שכן במועד מתן פסק הדין למשיב (הוא העובד) מונה נאמן אשר הוא היחיד שבידיו היה הכוח לנהל משפטים מטעם המשיב". החברה מוסיפה וטוענת בהרחבה כנגד חיוביה על פי פסק הדין וכנגד דחיית התביעה שכנגד שהגישה כנגד העובד. העובד טוען בערעורו כנגד דחיית תביעתו בחלקה על ידי בית הדין האזורי כמו גם כנגד קביעת בית הדין האזורי שלפיה אין להרים את מסך ההתאגדות בין החברה לבין מנהליה מר דורון פרנבק להב ומר יצחק וינר, המשיבים בערעור.להלן נדון ראשית בטענת החברה בדבר מתן פסק הדין מושא הערעורים, שלא בסמכות. 5.לאחר ששקלנו את טענות החברה לעניין זה הגענו לכלל החלטה כי דין טענות החברה לעניין תוקפו של פסק הדין להידחות. אכן, חובה הייתה מוטלת על העובד לעדכן את החברה מולה ניהל הליך משפטי, כמו גם את בית הדין האזורי אודות צו הכינוס. אולם בכך שלא עשה כן, אין כדי לשלול מפסק הדין את תוקפו. כל זאת מן הטעמים המצטברים כפי שיפורטו להלן. 6.לפי הוראת סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980 (להלן: הפקודה), חל איסור על נושה לפתוח בהליכים משפטיים ולנהל הליכים משפטיים כנגד החייב, אלא אם קיבל אישור בית המשפט לעשות כן. בהתאמה, עיון בצו הכינוס שניתן כנגד העובד ביום 14.6.15 מעלה כי ניתן בו "צו עיכוב הליכים כנגד החייב בהתאם להוראות סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל.." (סעיף ו' לצו הכינוס). נמצא אפוא, כי עיכוב ההליכים מכוח הפקודה מתייחס בעיקרו של דבר לפתיחה בהליכים ולהמשך ניהול הליכים של נושים כנגד החייב ואין בו התייחסות להליכים שמנהל החייב כנגד אחרים. מכאן שספק אם היה בצו כדי למנוע המשך ניהול תביעתו של העובד כנגד החברה.אשר לתביעה שכנגד - לו הייתה התביעה שכנגד מתקבלת, אפשר שהייתה מתעוררת שאלה לגבי תוקפו של חיוב על פי פסק דין שניתן למרות צו עיכוב ההליכים. אלא שבמקרה שלפנינו אין מתעוררת שאלה כזו מן הטעם שהתביעה שכנגד נדחתה, והעובד שנגדו הוצא הצו לא חויב בכל חיוב על פיה. והעיקר - לפני בית המשפט המחוזי הוגשו בקשות שני הצדדים להגיש ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי. במסגרת בקשתה לקבלת רשות להגשת ערעור, טענה החברה בבית המשפט המחוזי כי פסק הדין ניתן שלא בסמכות. המנהל המיוחד הגיב לטענה זו באומרו כי יש לדחות את טענת החברה לפיה פסק הדין ניתן שלא בסמכות, ונוכח העובדה שניתן לאחר דיון משפטי מלא יש לכבדו אף אם במועד מתן פסק הדין היה העובד מצוי תחת צו כינוס. בית המשפט המחוזי אישר הגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. במתן האישור להגשת הערעור הביע בית המשפט המחוזי את עמדתו בדבר תוקפו של פסק הדין, אף שניתן בשעתו מבלי שניתן אישורו לכך. לפיכך, ככל שנפל פגם בפסק דינו של בית הדין האזורי בניהול ההליך בלא שניתן לכך אישורו מראש של בית המשפט המחוזי, פגם זה נרפא עם מתן אישורו של בית המשפט המחוזי להגשת הערעורים.כמו כן, העובדה שההליך מושא הדיון המשיך והתנהל שלא באמצעות המנהל המיוחד אינה משליכה על תוקפו של פסק הדין או על חיובי החברה מכוחו כנטען על ידי החברה. מה גם, שהמנהל המיוחד אף הכיר במפורש בתוקפו של פסק הדין, וביקש את רשות בית משפט המחוזי להגיש עליו ערעור, כמקובל. הנה כי כן, דין טענות החברה בדבר תוקפו של פסק הדין להידחות.  7.אשר לערעורים גופם: שני הצדדים חוזרים בערעוריהם על תביעות וטענות שהעלו לפני בית הדין האזורי, ונדחו על ידו. לאחר שקראנו את פסק דינו המפורט והמנומק של בית הדין האזורי, ועיינו בכל חומר התיק, ולאחר ששקלנו היטב את טענות החברה והעובד בערעורים, הגענו לכלל החלטה כי דין שני הערעורים להידחות, וכי ראוי פסק הדין להתאשר מטעמיו לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בעדויות ובראיות כפי שנפרשו לפניו, ומסקנותיו המשפטיות נכונות ומעוגנות בדין. משאלה הם פני הדברים לא מצאנו כל טעם שיש בו ממש המצדיק התערבות בפסק הדין.  סוף דבר8.הערעורים נדחים בזאת.כל צד יישא בהוצאותיו.  ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ו (30 מאי 2016) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.