ע"ע 45124-08-15 קינן נ' חברת נמל אשדוד בע"מ

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגן הנשיאה אילן סופר ונציגות הציבור, גב' רות סנקר וגב' הניה מרקוביץ'; פ"ה 52539-10-14) בו התקבלה תביעת המשיבה למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא רשאית להתחיל בהליכים לפיטורי המערערת, גם נוכח פסק הדין בהליך קודם בין הצדדים בו הוסכם כי המערערת תמשיך לעבוד אצל המשיבה עד למינוי מנכ"ל קבוע למשיבה.

2.ברקע הדברים יאמר בתמצית כי המערערת הועסקה במשרת אמון כעוזרת מנכ"ל עד לחודש אוקטובר 2013 שאז סיים את עבודתו ופרש המנכ"ל הקבוע עימו עבדה. מאז מונו לחברה מנכ"לים בפועל, תחילה מר בסן מאוקטובר 2013 עד פברואר 2014 ולאחר מכן מר בלומנטל מאז ועד היום.

בעקבות בקשת המשיבה לסיים את עבודתה של המערערת בהיעדר מנכ"ל קבוע ולאור האמור לעיל, פנתה המערערת לבית הדין קמא. במהלך הדיונים בבית הדין קמא הגיעו הצדדים ביום 10.04.14 להסכמה הבאה שעיקריה היו:

1.המערערת תעבוד באופן זמני כמתאמת רכש ותתגבר את כח העבודה

הקיים באותה מחלקה.

2.באותו פרק זמן ישולמו למערערת תנאי עבודתה כעוזרת מנכ"ל. תקופת

ההארכה הזאת ניתנה לה על מנת שלא לפגוע באפשרות שבסופו של יום היא תוכל לעבוד עם המנכ"ל הקבוע כעוזרת האישית שלו לכשיתמנה; משיש להניח שאותו מינוי יהיה תוך פרק זמן סביר (להלן: "פסק הדין הראשון").

3.בינתיים נקפו החודשים והתברר כי לא מתמנה מנכ"ל קבוע ולפיכך הגישה המשיבה את הבקשה למתן פסק דין הצהרתי כאמור בפתח הדברים.

4.בית הדין קמא, לאחר ששמע את טענות הצדדים, קבע בפסק דינו המנומק כי חלוף הזמן ושינוי הנסיבות מאז מתן פסק הדין הראשון מצדיקים לאפשר למשיבה לפתוח בהליכים לסיום עבודתה של המערערת. ראשית לכל, פסק הדין הראשון ניתן מתוך הנחה משותפת ומוסכמת שבחירת המנכ"ל תעשה תוך פרק זמן סביר. שנית, משכך הם הדברים "אדניו של פסק הדין הראשון לפיהם הליך בחירת המנכ"ל ימשך זמן סביר לא עומדים עוד שעה שאין חולק ששנה וחצי אינם זמן סביר". שלישית, בנסיבות האלה מקובלת עמדת המשיבה שבחלוף הזמן ובשינוי הנסיבות שנוצר לא ניתן להשאיר את פסק הדין הראשון על כנו והמשיבה רשאית לפתוח בהליכים לסיום עבודתה של המערערת. רביעית, שכרה הגבוה של המערערת כעוזרת מנכ"ל בתפקיד מתאמת רכש מדגיש כי מדובר היה בתקופת זמן קצרה עד למינוי מנכ"ל.

5.לאחר בחינת כלל חומר התיק ועיון בטענות הצדדים נחה דעתנו כי פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו. מעבר לנדרש יצוין כי עד היום, בספטמבר 2015, טרם מונה מנכ"ל קבוע למשיבה וברי לאור כוונת הצדדים בפסק הדין הראשון כי הנחתם המוסכמת היתה שמינוי המנכ"ל הקבוע יעשה תוך תקופה קצרה. הנחה זו חדלה מלהתקיים עם חלוף הזמן ולפיכך אין באמור משום ביטולו של פסק הדין הראשון אלא יש בו משום החלטה אחרת, בנסיבות אחרות, לאחר שפג תוקף הנסיבות בגינן ניתנה ההסכמה של פסק הדין הראשון. מעבר לזאת יודגש כי עקרון עריכת השימוע בהתחלף הממונה לבעל תפקיד משרת אמון אישי, מחייב כי עובר להחלפת הממונה יתקיים השימוע ולא זמן רב לאחר מכן. זאת ועוד, המערערת לא הצביעה על כל מקור לזכות מוקנית לשמירת מקום עבודתה עד לכשיתמנה מנכ"ל קבוע למשיבה, מעבר לטענתה המסתמכת לעניין זה על פסק הדין הראשון, שלגביו הבענו את דעתנו. כאן המקום לחזור ולציין כי המערערת התקבלה ללא מכרז לתפקיד במשרת אמון אישי על כל המשתמע מכך.

6.סוף דבר, לאור האמור הערעור נדחה בזאת ובקשת המערערת לעיכוב ביצוע ההליכים לסיום העסקתה נדחית איפה.

משהסתיים הליך הערעור אין מקום שנזדקק לבקשת המשיבה להחזר רכוש החברה שבידי המערערת. ככל שיהיה מקום לכך על עניין זה להתברר לפני בית הדין קמא.

בנסיבות המקרה לא מצאנו מקום לחייב את המערערת בהוצאות המשפט.