ע"ע 44090-01-16

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת עידית איצקוביץ; סע"ש 28766-11-12) מיום 20.12.15. בפסק הדין נקבע כי בין המבקש לבין המשיבה 1 (להלן גם: החברה) התקיימו יחסי עובד – מעסיק, והחברה חויבה לשלם למבקש פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין הפרת חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע). יתר רכיבי תביעתו של המבקש נדחו, כמו גם תביעתו כנגד המשיבים 3 ו- 4 בטענה להרמת מסך. תביעה שכנגד שהגישה החברה התקבלה בחלקה, והמבקש חויב לשלם לה סך של  60,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות). לאור התוצאה חויב המבקש לשלם למשיבים סך כולל של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ובמקביל את הבקשה שלפני לעיכוב ביצועו. החברה מצידה הגישה ערעור שכנגד.

הרקע לבקשה:

המבקש שימש כסמנכ"ל פיתוח של החברה - חברת הייטק העוסקת בשירותי הנדסה לפיתוח כרטיסים אלקטרוניים – משך מספר שנים עד ליום 28.8.12, תוך קבלת תמורה חודשית כנגד חשבונית. בתביעה שהגיש כנגד החברה, וכן כנגד המשיבים הנוספים בטענה להרמת מסך והעסקה במשותף, טען לקיומם של יחסי עובד – מעסיק; לזכויות סוציאליות כתוצאה מכך; וכן לפיטורים שלא כדין וללא שימוע, כאשר סכום התביעה הכולל הועמד על סך של 1,613,688 ₪. החברה מצידה הגישה תביעה שכנגד בה עתרה לחייב את המבקש בפיצוי בסך של 400,000 ₪ בגין נזקים כלכליים שגרם תוך כדי עבודתו; פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין גניבת עין וגזל סוד מסחרי; והשבת סכומים שקיבל ביתר נוכח הגדרתו כ"קבלן עצמאי", בסך של 160,000 ₪.

בית הדין האזורי קבע בפסק דינו, בהסתמך על מכלול הראיות שהובאו בפניו, כי התקיימו יחסי עובד – מעסיק בין המבקש לבין החברה; כי החברה והמשיבה 2 פעלו במשותף מול המבקש באופן שאינו מאפשר להפריד בין שתיהן, כך שאם תחויב החברה – תחוב כלפי המבקש גם המשיבה 2; כי לא הובאה הצדקה לביצוע הרמת מסך; כי התמורה שסוכמה עם המבקש כללה את שווי הזכויות הסוציאליות לרבות פיצויי פיטורים, ולכן אינו זכאי לזכויות אלו בנפרד; כי אין הצדקה לזכותו בגמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית; כי המבקש פוטר מעבודתו בשל כך שפעל תוך ניגוד אינטרסים והפר את חובות האמון ותום הלב, תוך פעולה במסגרת עסק עצמאי מתחרה; וכי המבקש זכאי לפיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע בסך של 5,000 ₪ בגין אחת מהודעות הדוא"ל שנשלחו בעניינו לאחר סיום עבודתו. כל שאר תביעותיו של המבקש – נדחו.

גם התביעה שכנגד נדחתה בחלקה אך נקבע כי המבקש התחרה בחברה במהלך תקופת עבודתו, פנה ללקוחות אותם הכיר במסגרת עבודתו ואף הגיש הצעת מחיר מקבילה וזולה מטעם חברה שבבעלותו, תוך תחרות בלתי הוגנת ושימוש בסודות מסחריים של החברה. לאור זאת חויב לשלם לחברה פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 60,000 ₪ לפי חוק עוולות מסחריות. לאור התוצאה, חייב בית הדין את המבקש לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת ע"ד, כמפורט לעיל.

הבקשה וטענות הצדדים: