חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

ע"ע 44002-01-13 לוק אאוט אופטיקה בע"מ נגד מריה צרמושניוק

: | גרסת הדפסה
ע"ע
בית דין ארצי לעבודה
44002-01-13
24.3.2015
בפני השופטים:
1. רונית רוזנפלד
2. אילן איטח
3. סיגל דוידוב-מוטולה נציגי ציבור (עובדים)


- נגד -
המערערת:
לוק אאוט אופטיקה בע"מ
עו"ד שלמה איבגי
המשיבה:
מריה צרמושניוק
עו"ד אליהו ויצמן
פסק דין
 

 

  1. ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (ס"ע 4290-02-11; השופט משה טוינה ונציג הציבור מר משה גולדפרב), שבו התקבלה תביעתה של המשיבה לפיצוי על פיטוריה בהיותה בהריון מכוח חוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954. בית הדין האזורי פסק לזכות המשיבה שכר עבודה בעד התקופה שעד הלידה ובעד התקופה המוגנת שלאחר חופשת הלידה, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, ופיצוי בגין "פגיעה בזכות לחופשה בתשלום".

  2. לאחר עיון בפסק דינו של בית הדין האזורי, בטיעוני הצדדים ובכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה שדין הערעור להידחות, וראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, למעט לעניין הפיצוי שנפסק בגין "פגיעה בזכות לחופשה בתשלום".

  3. השאלה העיקרית שהתעוררה לפני בית הדין האזורי וגם לפנינו היא האם השלימה המשיבה תקופת עבודה בת שישה חודשים "באותו מקום עבודה", בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק עבודת נשים, כך שהמערערת הייתה חייבת לבקש היתר לפיטוריה מהממונה לפי חוק עבודת נשים. בית הדין האזורי קבע כי המשיבה השלימה תקופת עבודה בת שישה חודשים באותו מקום עבודה, וקביעותיו לעניין זה מבוססות היטב בתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו. בנסיבות המקרה הנדון, נכונה בעינינו קביעת בית הדין האזורי שלפיה יש לראות בסניפים השונים בהם הועסקה המשיבה "מקום עבודה אחד", וכי המשיבה הועסקה באותו "מקום עבודה" עוד טרם תחילת העסקתה על ידי המערערת. בקביעות עובדתיות מעין אלה, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב, ואין מקום לחרוג מכלל זה במקרה שלפנינו.

  4. נדגיש, כי הוראת סעיף 9 לחוק עבודת נשים חלה עת העובדת עבדה אצל "אותו מעסיק" או ב"אותו מקום עבודה" שישה חודשים לפחות. לפיכך, אין בחילופי מעסיקים במקום העבודה או במערכת ההסכמית שבין המערערת לבין המעסיק הקודם כדי לשקול לעניין החובה לקבל היתר לפיטורי עובדת הרה, כל עוד עבדה באותו מקום עבודה שישה חודשים לפחות.

  5. אשר לפיצוי בעד "פגיעה בזכות לחופשה בתשלום": משנפסק למשיבה שכר עבודה מלא בעד תקופה בה לא עבדה בפועל, התשלום בעד ימי החופשה המגיעים לה כלול בשכר העבודה שנפסק, ובפסיקת בית הדין ברכיב זה יש משום כפל פיצוי [השוו: דב"ע (ארצי) נד/ 133 - 3 קמחי – דיור לעולה, פד"ע כ"ח (1) 342 (1995)]. לאור האמור, מבוטל החיוב בפיצוי האמור, ועל המשיבה להשיב למערערת, בתוך 30 יום, סך של 2,423 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.2.2011 עד למועד התשלום בפועל.

     

     

     

     

     

  6. סוף דבר: הערעור נדחה, למעט לעניין פסיקת בית הדין האזורי בקשר לפיצוי בגין "הפגיעה בזכות לחופשה בתשלום".

    לאור התוצאה, אין צו להוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>