ע"ע 4247-12-15

השופט משה טוינה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוחנן כהן ונציגי הציבור מר משה זיכרמן ומר יאיר כפיר; ק"ג 29319-10-12) מיום 25.10.15. בפסק הדין נדחתה תביעתה של המבקשת להכרה כ"ידועה בציבור" של מר מרצל אברמוביץ (להלן: "המנוח"); וכפועל יוצא לקצבת שארים מקרן הגמלאות המרכזית (להלן" המשיבה"). לאור התוצאה חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 5,000 ₪. הבקשה לעיכוב ביצוע מכוונת כלפי חיוב המבקשת בהוצאות משפט.

הרקע לבקשה:

2.בין המבקשת למנוח התקיימה מערכת יחסים שטיבה נתון במחלוקת ובמסגרתה הוריש המנוח בצוואה שערך בשנת 91' את כל רכושו למבקשת. המנוח פרש לגמלאות ביום 31.12.96 והחל מיום 1.1.97 עד לפטירתו באוקטובר 2010, שילמה המשיבה למנוח גמלת זקנה.

3.בעקבות פטירת המנוח, פנתה המבקשת למשיבה בתביעה לתשלום קצבת שארים ונדחתה בנימוק כי אינה עונה להגדרת "אלמנה" המקנה זכאות לקצבת שארים על פי תקנון המשיבה.

4.בפסק הדין מושא הבקשה נדחתה תביעתה של המבקשת חרף הכרת המוסד לביטוח לאומי במבקשת כ"ידועה בציבור" של המנוח; משלדעת בית הדין האזורי, התמונה העולה מכלל הראיות שבפניו שוללת קיומה של מערכת יחסים בין המבקשת לבין המנוח כידועים בציבור החולקים מגורים משותפים. משנדחתה התביעה, חוייבה המבקשת בהוצאות משפט לטובת המשיבה בסכום של 5,000 ₪.

הבקשה וטענות הצדדים:

5.על פסק הדין של בית הדין האזורי הוגש ערעור לבית דין זה, ובמקביל הוגשה הבקשה שלפני לעיכוב ביצוע תשלום ההוצאות. לעניין זה טוענת המבקשת כי סיכוייה לזכות בערעור גבוהים ומבחן מאזן הנוחות תומך בקבלת הבקשה, על רקע "במצב הנוכחי ובהתחשב במכלול נסיבות חייה של המבקשת מחד ומעמדה של המשיבה מאידך".

6.לדעת המשיבה דין הבקשה להידחות, משיש לפעול בהתאם לכלל הקובע כי הגשת ערעור איננה נימוק לעיכוב ביצוע פסק דין, בפרט כאשר מדובר בחיוב כספי. המשיבה הוסיפה, כי בהעדר תצהיר התומך בטענה העובדתית בבקשה, על הקושי שייגרם למבקשת היה והבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, דין הבקשה להידחות על הסף. לגוף הבקשה טענה המשיבה, כי סיכויי הערעור אינם מצדיקים את קבלת הבקשה, לאור העובדה כי פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות הנסמכות על התרשמותו של בית הדין מהעדויות והראיות שהובאו בפניו, בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. לדעת המשיבה טענת המבקשת לפיה מאזן הנוחות מחייב את קבלת הבקשה על רקע מצבה הכלכלי של המבקשת, נטענה בעלמא ואיננה מתיישבת עם העובדה כי המבקשת אישה עובדת בשנות ה-50 לחייה בעלת רכוש.