ע"ע 42054-10-12 נימר עז סולימאן נגד ש.ח.ף.שידרוג חומרים פלסטיים בע"מ

השופטת לאה גליקסמן:

1.ביום 25.6.2013, נוכח העובדה שהמבקש לא הגיש סיכומים, ניתן פסק דין שלפיו הערעור נמחק ללא צו להוצאות.

2.המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין. בהחלטה מיום 13.10.2014 (להלן- ההחלטה) קיבל רשם בית הדין, השופט כאמל אבו קאעוד את הבקשה, בכפוף לכך שהמבקש ישלם למשיבה הוצאות בסך של 4,000 ₪, וישא בנוסף בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2000 ₪, בתוך 30 יום מהמועד בו תומצא למבקש ההחלטה. עוד נקבע בהחלטה כי ככל שההוצאות לא ישולמו בתוך המועד שנקבע, יישאר פסק הדין מיום 25.6.2013 על כנו.

3. ביום 28.10.2014 הגישה המשיבה ערעור על ההחלטה (ע"ר 47041-10-14).

4.ביום 10.11.2014 הגיש המבקש "בקשה לעיכוב ביצוע, ולחילופין הארכת מועד", לתשלום ההוצאות בהן חויב בהחלטה, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות ערעור (צ"ל ערעור) שהגישה המשיבה על ההחלטה. בבקשה נטען כי יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, נוחות בעלי הדין ומאזן הנוחות מחייבים את עיכוב ביצוע התשלומים, ולחילופין הארכת המועד לביצועם, וזאת עד להכרעה ובירור הערעור על ההחלטה.

5.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי הבקשה חסרת בסיס משפטי, וללא כל סמכות, ואינה עומדת באף אחד מהקריטריונים שנקבעו בפסיקה בסוגיית עיכוב ביצוע פסק הדין; עיכוב ביצוע של פסק דין יכול לבקש מי שערער על פסק הדין או ההחלטה וזאת עד להכרעה בערעורו, ומשיב בערעור אינו יכול לבקש עיכוב ביצוע פסק הדין; לא מתקיימים התנאים לעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן על פי הפסיקה הגשת ערעור אינה מעכבת את בצוע פסק הדין, ולא ניתן עיכוב ביצוע כאשר החיוב הפסוק הוא בגין הוצאות משפט; בקשה לעיכוב ביצוע יש להגיש לתיק הערעור; אין טענה כי אם ישולם סכום ההוצאות לא יעלה בידה של המשיבה להשיב את הסכום שישולם למבקש. המשיבה הוסיפה וטענה כי נוכח העובדה כי המבקש לא עמד בתנאי שנקבע בהחלטה, יש לקבוע כי כי פסק הדין מיום 25.6.2013 נותר על כנו.

6.לאחר בחינת הבקשה, התגובה וכלל החומר שבתיק, אני קובעת כי יש לקבל את בקשתו החלופית של המבקש – ולהאריך את המועד לתשלום ההוצאות על פי ההחלטה עד ל- 30 יום לאחר מתן פסק הדין בערעור על החלטת הרשם.

7.צודקת המשיבה בטענתה כי בקשה לעיכוב ביצוע היא בקשה שמעצם טיבה מגיש המערער על ההחלטה או פסק הדין. אולם, המבקש הגיש בקשה חלופית – בקשה להארכת מועד לביצוע תשלום ההוצאות.

8.בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות) -

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

אני סבורה, כי מכוח תקנה 125 מוקנית לבית הדין סמכות להאריך את המועד לביצוע חיובים כספיים שנקבעו בהחלטותיו – הפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות; תשלום הוצאות כתנאי לביטול החלטה וכיו"ב.

9.מקובלת עלי עמדת המבקש שלפיה אין מקום שישלם את ההוצאות, קודם להכרעה בערעור שהגישה המשיבה על ההחלטה, שכן ככל שהערעור על ההחלטה יתקבל, יהיה על בית הדין לדון אם להטיל על המבקש הוצאות, באיזה שיעור ולטובת מי (המשיבה או אוצר המדינה או שניהם). לפיכך, סדר הדברים הנכון הוא שתחילה יוכרע הערעור שהגישה המשיבה על ההחלטה, וככל שהוא יידחה – ישלם המבקש את ההוצאות בהן חויב על פי ההחלטה.

10.בהתייחס לטענת המשיבה כי נוכח אי תשלום ההוצאות המבקש לא עמד בתנאי שנקבע בהחלטה, הרי הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 10.11.2014, דהיינו בתוך המועד לביצוע התשלום על פי ההחלטה. מעבר לכך, על פי תקנה 125 לתקנות בית הדין רשאי להאריך את המועד "אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה". לפיכך, נוכח קבלת הבקשה להארכת מועד שהגיש המבקש, דין הטענה להידחות.

11.סוף דבר: המועד לתשלום ההוצאות על פי החלטת רשם בית דין מיום 13.10.2014 מוארך עד ל- 30 יום מיום מתן פסק הדין בערעור שהוגש על ההחלטה.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ה (26 נובמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.