ע"ע 40282-10-13.21 חנה קלימן נ' מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגן הנשיאה השופט שמואל טננבוים; ק"ג 56515-01-12) בו נדחתה תביעת המערערת להכיר בה כאלמנת המנוח יעקב קלימן ז"ל (להלן: המנוח) וכפועל יוצא מכך נדחתה גם זכאותה לקצבת שארים מאת המשיבה שהינה קרן פנסיה בניהול מיוחד שחל עליה התקנון האחיד.

2.לאחר עיון בכלל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים נחה דעתנו כי פסק דינו של בית הדין קמא ראוי להתאשר מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991.

בית הדין בחן את הראיות שהיו בפניו, והגיע לכלל מסקנה בסיכומו של דבר כי שוכנע שהמערערת והמנוח לא התגוררו יחד ולא ניהלו משק בית משותף וכפועל יוצא מכך לא התקיים בהם המבחן הכפול של קשירת גורל לחיות חיים משותפים וניהול משק בית משותף להכרה כידועתו בציבור של המנוח.

הכלל הינו כי ערכאת הערעור איננה מתערבת ממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים בעיקרו של דבר על התרשמות מעדויות ובנסיבות המקרה לא מצאנו מקום לחרוג מאותו כלל.

בית הדין קמא בחן את העדויות, ניתח אותן וקבע ממצאיו באשר למהימנותן. משאין להתערב בממצאיו העובדתיים של בית הדין, ממילא אין להתערב במסקנתו המשפטית בדבר אי הוכחת המערערת את היותה ידועתו בציבור של המנוח לאחר גירושיהם 5 שנים טרם פטירתו.

3.באשר לבקשה להגשת ראיה נוספת (תצהירו של אח המנוח שהעיד בבית המשפט קמא) אזי בנסיבות המקרה לא מצאנו צידוק בשלב הערעור לקבל את אותה ראיה. מה גם, שלגופו של עניין בחינת התצהיר אין בה משום חזרה של ממש מעדותו בבית הדין קמא, ומה גם שבית הדין נסמך בקביעת ממצאיו העובדתיים על ראיות רבות נוספות מעבר לעדותו של האח.

4.סוף דבר, לאור האמור, הערעור נדחה בזאת ללא צו להוצאות משמדובר בהתדיינות בתחום הביטחון הסוציאלי.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ה (21 אוקטובר 2014), בנוכחות הצדדים.