ע"ע 3850-09-15

.

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה ברוינר ישרזדה ונציגי הציבור מר יוסף קשי ומר יצחק אופנהיים; ס"ע 45971-04-12) מיום 3.8.15, בו התקבלה בחלקה תביעתו של המשיב והמבקשת חויבה לשלם לו זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה בסך כולל של 139,731 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 16,000 ₪. תביעה שכנגד שהגישה המבקשת נדחתה במלואה.

    

   הרקע לבקשה:

2. בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המשיב כנגד המבקשת לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו וסיומה, ובכלל זה פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, גמול עבודה בשעות נוספות וזכויות סוציאליות נוספות.

   מחלוקת מרכזית בין הצדדים נגעה לנסיבות שהובילו להפסקת יחסי העבודה בין הצדדים. המשיב טען כי פוטר נוכח דרישתו לזכויות מכוח החוק הישראלי ונוכח סירובו לחתום על הסכם עבודה שכלל פגיעה בזכויותיו. המבקשת מנגד טענה כי המשיב ניסה לשפר את תנאי העסקתו במסגרת יוזמתה להגדיר את יחסי העבודה בין הצדדים, ולאחר שדרכו לא צלחה החל בביצוע עבירות משמעת שונות וגרם לנזקים שהובילו לפיטוריו. בנוסף נחלקו הצדדים בדבר חלותו של הדין הירדני על יחסי העבודה בין הצדדים, תקופת העסקתו של המשיב, זכאותו של המשיב לרכיבי התביעה הנוספים והנזקים הנטענים שגרם המשיב למבקשת. 

3. בפסק הדין מושא הבקשה, התקבלה תביעת המשיב כנגד המבקשת בחלקה, ואילו התביעה שכנגד נדחתה במלואה. להלן בתמצית הכרעותיו של בית הדין:

   • הדין החל - בית הדין קבע כי המבקשת לא הוכיחה את חלותו של הדין הירדני ולא הצביעה כי מרבית הזיקות מצדיקות את החלתו. בית הדין קבע כי הצדדים נהגו על פי הדין הישראלי, וזהו הדין שחל על היחסים ביניהם.

   • תקופת ההעסקה - נקבע כי המשיב עבד ברצף החל מחודש דצמבר 1995 ועד לפיטוריו ביום 29.2.12. זאת תוך הפסקה שאינה עולה על שלושה חודשים, ואשר לא פגעה ברצף יחסי העבודה בין הצדדים.

   • התביעה שכנגד וגרימת נזקים על ידי המשיב למבקשת - בית הדין קבע כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את טענותיה לנזקים שגרם המשיב במכוון בפרויקטים עליהם עבד ותוך המרדת 31 עובדים נוספים. המבקשת נמנעה מלהציג צילומים ממערכות האבטחה שלה, שמצביעים לטענתה על כך שהמשיב גרם לה נזקים; המבקשת הותירה כמעורפלים את מועדי גילוי הנזקים ולא הציגה כל פירוט בעניין על מנת לבסס קשר בין תקלות שנתגלו כחודשיים שלושה לאחר סיום עבודת המשיב לבין מעשים שעשה בתקופת עבודתו; גם אם הוכח שנגרם נזק באחד מאתרי העבודה - לא הוכח כי דווקא המשיב הוא שגרם אותו.