ע"ע 37596-05-14 קוזק נ' ג'י פור אס פתרונות אבטחה (ישראל) בע"מ ואח'

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית הנשיאה הדס יהלום ונציג הציבור מר חיים רזניק; ת"צ 8814-09-11), במסגרתו נדחתה בקשת המערער לאישור תביעה בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה, כתובענה ייצוגית, בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות תשס"ו- 2006.

2.בפסק הדין, סקר בית הדין בהרחבה את התמורות שחלו בפסיקה בכל הנוגע לאישור תובענה ייצוגית, בנסיבות בהן חל על הצדדים הסכם קיבוצי. בית הדין קבע, כי בשים לב להלכת ישייב (ע"ע 53348-01-12 גרמן ישייב – ח.א.ש מערכות ושירותים בע"מ), לפיה הסכם האכיפה מהווה נקודת מפנה בסוגיית אישור תובענות ייצוגיות, ונוכח שיתוף הפעולה הקיים בין החברה ובין ההסתדרות, "יש לראות במבקש כמי שבפועל חל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו", ועל כן, "בהתאם להוראות סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות לא ניתן לאשר את תביעתו בעילת הפנסיה, שהיא זכות המוסדרת בהסכם הקיבוצי, כתובענה ייצוגית". בית הדין קבע כי בנסיבות בהן הוכח קיומו של ארגון עובדים בחברה, אשר מעורב ביחסי העבודה בחברה, ופועל לאכיפת הוראות ההסכם הקיבוצי בין הצדדים, ולאור הודעת החברה בדבר הביקורת הצפויה להיערך אצלה על ידי ועדת האכיפה, יש להעדיף את אכיפת זכויות העובדים על ידי ארגון העובדים, על פני ניהול תובענה ייצוגית כנגד החברה.

3.בית הדין האזורי הוסיף עוד ובחן בפרוטרוט את דבר קיומם של התנאים הקבועים בסעיפים 4 ו- 8 לחוק תובענות ייצוגיות לעניין אישור תובענה ייצוגית. בהקשר זה קבע בית הדין כי עילת התביעה האישית של המערער אינה זהה לעילת התביעה הייצוגית כפי שצוינה בבקשה, וכי המערער לא הציג ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה קבוצתית. עוד קבע בית הדין, כי בהעדר עילה משותפת, ממילא ניהול התביעה בדרך של תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת לבירור המחלוקות בין הצדדים. זאת במיוחד שבנסיבות המקרה קיימות דרכים חלופיות לבירור המחלוקות. כמו כן נקבע, כי המערער לא עמד בדרישת תום הלב הקבועה בחוק, כפי שעולה בין השאר מהימנעותו מהידברות עם החברה קודם להגשת הבקשה, במטרה לנקוט בהליך משפטי כנגדה. לאור כל האמור, דחה בית הדין האזורי את בקשת המערער לאישור התובענה הייצוגית.

4.לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור, ולטענות הצדדים כפי שנשמעו במהלך הדיון, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, ולא מצאנו טעם משפטי המצדיק את התערבותנו בו. אי לכך הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991.

5.משנדחה הערעור, ישלם המערער הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח למשיבה 1. סכום זה ישולם למשיבה 1 בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ה (29 יוני 2015) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.