ע"ע 3531-10-16

השופט אילן איטח

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט הבכיר יצחק לובוצקי; סע"ש 46556-03-14) מיום 25.8.16, בו חויב המבקש לשלם למשיב זכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתו אצלה וסיומה, ובכלל זה פיצויי פיטורים, הוצאות נסיעה, פדיון דמי הבראה ופדיון חופשה בסך כולל של 8,190 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (24.3.14) ועד לתשלום בפועל.

2. בהחלטתי מיום 7.10.16 ניתן עיכוב ביצוע ארעי במעמד צד אחד עד להכרעה בבקשה, זאת בכפוף להפקדת הסכום הפסוק בקופת בית הדין. ביום 9.10.16 העביר המבקש באמצעות כרטיס אשראי סך של 8,190 ₪ בקופת בית הדין.

    

   הרקע לבקשה

3. המבקש הינו חקלאי בעל משק חקלאי במושב פצאל שבבקעת הירדן. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי טען המשיב כי הועסק על ידי המבקש במשק חקלאי שבבעלותו, במשך 30 חודשים, החל מיום 24.12.06 ועד לפיטוריו ביום 13.6.09. מנגד המבקש לא התייחס לעניין תקופת עבודתו של המשיב וטען כי הוא אכן הוציא אישורי העסקה ביטחוניים למשיב, על מנת שכתושב השטחים יהיה רשאי לעבוד, אך האישורים כוונו לעבודתו אצל חברו מר יצחק זינגר, שנזקק לעובד בענף החקלאות, וגם אצל מעסיקים נוספים באזור מגוריו. השאלה העיקרית שעמדה ביסוד התובענה היתה שאלת זהות המעסיק והיקף המשרה בה הועסק המשיב.

    

4. בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעתו של המשיב בחלקה הקטן. בית הדין קבע כי טענת המשיב לפיה הועסק על ידי המבקש תקופה של 30 חודשים לא נסתרה, שכן המבקש בחר בגרסה גורפת שהוא לא היה המעסיק ולכן לא ידע דבר, וממילא ויתר על האפשרות להוכיח תקופת עבודה קצרה יותר. לאחר מכן בחן בית הדין את שאלת זהות מעסיק ודחה את גרסתם של המבקש ושל מר זינגר לפיה המשיב עבד רק אצל מר זינגר או אצל אנשים אחרים, ומעולם לא עבד אצל המבקש. נקבע כי המשיב הוכיח שקיימים אישורים רשמיים לפיהם "היתר העבודה" שהוצא לו על ידי הרשויות, בהמלצת המבקש, היו לטובת עבודה אצל המבקש ולא לטובת עבודה אצל מר זינגר. עוד נקבע, בהסתמך על ההלכה הפסוקה, כי משעה שהמבקש בחר להציג את המשיב בפני רשויות כמי שעבד בשירותו - גם אם היה הדבר למראית עין בלבד – הרי שהוא קיבל על עצמו התחייבות ממונית "כל שהיא", והוא אינו יכול להתנער מהמשיב ומתשלום זכויותיו הסוציאליות בקשר ליחסי עבודה. 

   אשר להיקף המשרה, דחה בית הדין את גרסת המשיב לפיה הועסק אצל המבקש במשרה מלאה או במשרה בהיקף המתקרב לכך, ואימץ את עדות מר זינגר לפיה המשיב עבד בשירותו וגם בשירות מעסיקים נוספים אחרים. עוד קבע בית הדין כי גם מרישומי שירות התעסוקה עולה ששכרו החודשי של המשיב עמד בין 1,700 ₪ ל- 2,700 ₪, אצל מעסיקים אחרים. כפועל יוצא מכך, הגיע בית הדין למסקנה כי המשיב הועסק אצל המבקש באופן חלקי ובהיקף בלתי ידוע, ולכן קבע כי יש לחשב זכויותיו לפי "שליש משרה" כ - 1,500 ₪ לכל חודש, בהתייחס ל-30 חודשי העסקה.

    

5. משנקבע כי התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה, בחן בית הדין את הזכויות הכספיות המגיעות למשיב. בקשר לכך קבע בית הדין כי בהיעדר הודאה של המבקש בדבר עצם העסקת המשיב, ניתן לראות את הצהרת המשיב או חלקים ממנה ככאלו שלא נסתרו. בית הדין בדק ומצא כי המשיב זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 3,750 ₪ (12: 30X 1,500 ₪); פיצוי על אי תשלום הוצאות נסיעה, לפי אומדן, בסך כולל של 2,000 ₪; פדיון דמי הבראה בגין שנתיים אחרונות של עבודה ולפי חלקיות משרה, בסך של 1,000 ₪; פדיון חופשה בסך של 1,440 ₪ (24 X 1500/25) תביעות המשיב להפרשי שכר מינימום וימי חג - נדחו. לאור העובדה שהמשיב זכה בחלק קטן מתביעתו (כתב התביעה עמד על סכום של 110,664 ₪), קבע בית הדין האזורי כי כל צד יישא בהוצאותיו.

    

   הבקשה וטענות הצדדים