ע"ע 34955-12-14 עמי ארמו אסור נ' פאדי עקל

לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 7.10.14 (השופט ד"ר יצחק לובוצקי ונציג הציבור מר מאיר און; ס"ע 24605-09-12).

כללי

בבית הדין קמא התבררה תביעתו של המשיב אשר הועסק אצל המבקש בתחום הבניין החל מחודש 12/2010 ועד ליום 30.4.12. במסגרת התביעה, טען המשיב כי פוטר מעבודתו על ידי המבקש ועתר לחייב את האחרון בפיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה ודמי חגים בסך כולל של 22,255 ₪.

המבקש לא הכחיש את תקופת ההעסקה הכללית, אולם טען כי המשיב לא עבד באופן סדיר ורצוף. עוד טען המבקש כי המשיב לא פוטר מעבודתו אלא התפטר ללא הודעה מוקדמת והכחיש את זכאותו לרכיבי התביעה. לחילופין ביקש המבקש בבית הדין קמא לקזז מכל סכום שיגיע למשיב חלף הודעה מוקדמת, הלוואה בסך 5,000 ₪ ופיצויי בגין נזק ממון ופגיעה במוניטין שנגרמו לו לטענתו בשל "היעלמותו" של המשיב באופן פתאומי בסכום שהוערך על ידו ב- 1,000,000 ₪.

בפסק הדין בית הדין קמא קיבל את תביעתו של המשיב בחלקה, ופסק לו פדיון חופשה, דמי הבראה וחגים בסך 8,455 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה (10.9.12). בנוסף, בית הדין פסק למשיב 3,500 ₪ בגין הוצאות שכ"ט עו"ד. בית הדין דחה את טענות הקיזוז של המשיב מן הטעם כי נזנחו על ידו וממלא לא הוכחו.

במסגרת הערעור אשר צורף לבקשה להארכת מועד, מלין המבקש על קביעותיו של בית הדין קמא. בין היתר טוען המבקש כי בית הדין פסק למשיב זכויות על יסוד תקופת עבודה של 18 חודשים בעוד שלא הייתה מחלוקת כי תקופת העבודה הכוללת של המשיב עמדה על 16 חודשים לכל היותר. עוד טוען המבקש כי בית הדין לא לקח בחשבון את טענותיו של המבקש לפיהן המשיב לא עבד באופן סדיר ורצוף והחסיר חודשים שלמים מעבודתו. זאת ועוד, לטענת המבקש, בית הדין קמא לא שקל את טענותיו לפיהן זכויותיו של המשיב גולמו בשכר בהתאם להסכם העבודה שנחתם בין הצדדים. בנוסף, הלין המבקש על דחיית טענות הקיזוז שהועלו על ידו.