ע"ע 32325-11-15

השופט משה טוינה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת חופית גרשון-יזרעאלי; ס"ע 40536-07-13) מיום 24.9.15, בו התקבלה בחלקה תביעתו של המשיב והמבקשת חויבה לשלם לו הפרשי שכר בגין זמן הפסקות בסך של 4,985 ₪, ודמי מחלה בסך של 815 ₪.

הרקע לבקשה:

2.המשיב עבד אצל המבקשת, חברה מספקת שירותי שמירה ואבטחה, מיום 1.7.10 ועד ליום 4.7.12. המשיב הועסק בשכר שעתי, במשרה חלקית בשיעור 90%. סיום עבודתו של המשיב בא בעקבות מכתב רופא תעסוקתי מיום 13.8.12 לפיו לא ניתן להמשיך ולהעסיקו כמאבטח. למשיב שולמו פיצויי פיטורים לאחר סיום עבודתו, על ידי שחרור הכספים בסך של 2,142 ₪ שהצטברו על שמו לפיצויים, ותשלום נוסף בסך של 7,234 ₪. בית הדין האזורי התבררה תביעתו של המשיב כנגד המבקשת לתשלום חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין היעדר שימוע ובגין נסיבות הפיטורים וזכויות סוציאליות נוספות המגיעות לו, לטענתו, בשל תקופת העבודה וסיומה.

3.בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעתו של המשיב בחלקה. בכל הנוגע לתביעה לשכר בגין זמני הפסקות קבע בית הדין כי יש לחשב את זמן ההפסקות בהן שהה המשיב במקום העבודה כזמן עבודה. בקשר לכך נקבע כי זמן ההפסקה שניתן למשיב היה "על תנאי", למקרה שיידרש סיועו במקרי חירום; אין בכך שבפועל המשיב לא הוקפץ בכל אחת מן ההפסקות, כדי לשנות את העובדה שהוא נדרש להישאר במתחם ולהיות בכוננות מתמדת לקראת קריאה, ולא היה חופשי לנפשו בזמן ההפסקה; טענת המבקשת כי ניתנה לעובדים אפשרות להשלים את זמן ההפסקה שנגזל מהם אינה משנה לעניין זה, שכן "הפסקה" כהגדרתה בחוק שעות עבודה ומנוחה היא רצופה, וכך ששתי הפסקות של 16 דקות כל אחת אינן שקולות כנגד הפסקה רצופה בת כחצי שעה; למרות שהמשיב לא כימת במדויק את תביעתו ברכיב זה, בהתחשב בכך שעבד במשך כ- 24 חודשים, בשכר שעתי של 22.59 ₪ וב- 90% משרה, הרי שחישוב משוער של הפרשי השכר להם הוא זכאי, עולה על הסכום הנתבע. לאור האמור, קבע בית הדין כי המשיב זכאי להפרשי שכר בגין ניכוי זמן הפסקות, בסך של 4,985 ₪, כפי שנתבע על ידו. בקשר לדמי מחלה קבע בית הדין כי המשיב זכאי חמישה ימי מחלה עבור חודש יוני 2012, בסך של 815 ₪, זאת בהסתמך על אישורי מחלה שהציג המשיב. בית הדין דחה את טענת המבקשת לפיה ימי המחלה קשורים לתאונת העבודה, וקבע כי הדבר לא עלה מהאישורים עצמם.

תביעותיו הנוספות של המשיב ובכלל זה לתשלום פיצוי בגין צמצום בהכנסות בחודש יוני 2012, פיצוי חלף הודעה מוקדמת ולפיצויים שונים בגין נסיבות הפיטורים, נדחו. כמו כן נדחתה טענת המבקשת לקיזוז תשלום פיצויי פיטורים ביתר. לאור העובדה שהתביעה התקבלה בחלקה, ולאור התנהלות המשיב, לא מצא בית הדין לפסוק הוצאות משפט.

הבקשה וטענות הצדדים:

4. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, בהתייחס לדחיית טענת הקיזוז שהעלתה בגין תשלום שבוצע ביתר עבור פיצויי פיטורים, אי פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, ובגין חיובה בתשלום הפרשי שכר על זמן הפסקות ודמי מחלה. במקביל להגשת הערעור הגישה המבקשת את הבקשה שלפני, לעיכוב ביצוע פסק הדין או לחילופין להפקדת ערובה בגובה הסכום הפסוק וזאת עד להכרעה בערעור.

להשלמת התמונה יצוין כי גם המשיב הגיש ערעור על פסק הדין.