ע"ע 31110-06-14

ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט יוחנן כהן ונציגי הציבור מר שמואל אטיאס ומר לאון מיוני; ס"ע 35142-05-11), שבו נקבע כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד לאורך כל תקופת ההתקשרות ביניהם, וכי המשיב זכאי לתשלומים שונים בגין תקופת העבודה וסיומה בפיטוריו בסכום כולל של 85,998 ₪, בקיזוז סך של 7,807 ₪ ששולם לו במסגרת "גמר חשבון". בנוסף, חויב המערער לשלם למשיב הוצאות משפט בסכום כולל של 12,000 ₪.

בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי טען המשיב כי עבד כשכיר אצל המערער בתפקיד של מפעיל מכונת דפוס, התקנות ושירות לקוחות, החל מחודש ינואר 1999 ועד לפיטוריו בחודש ינואר 2008. לפיכך, עתר המשיב לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות כספיות נוספות הנובעות ממעמדו כעובד.

המערער טען מנגד כי המשיב הועסק כשכיר רק החל מחודש יוני 2006 וקודם לתקופה זו עבד המשיב "כ'פרילנסר' וכדבריו כפי שהתבטא פעמים רבות בפני אנשים ולרבות בפני בא כוחו עבד כשותף עם הנתבע ולא כשכיר" (סעיף 3 לכתב ההגנה). כן נטען כי בחודש דצמבר 2005 הפסיק המשיב לעבוד כליל עם המערער ונסע לחו"ל ושהה בחו"ל מספר חודשים רצופים. לפי הנטען, בחודש יוני 2006 חודשה ההתקשרות בין הצדדים, וממועד זה ועד לסיום ההתקשרות עבד המשיב כעובד שכיר, ובעד תקופה זו שולמו לו כל זכויותיו.

בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בחלקה. בכל הנוגע לתקופת ההתקשרות מחודש ינואר 1999 עד חודש מאי 2006 (להלן – התקופה הראשונה) קבע בית הדין האזורי, בהסתמך על מכלול הראיות שהובאו לפניו, כי לא התקיימו בין המשיב למערער יחסי שותפות. בקשר לכך נקבע בין היתר, כי השליטה בבית הדפוס הייתה בבעלות מלאה של המערער; אין בהעברת כספים מהמשיב למערער כדי ללמד על קיום שותפות בין השניים, שכן "הזרמת" הכספים מצד המשיב לעסק הייתה "שלב מעבר" ל"שותפות שבדרך", שלא התממשה בסופו של יום; המשיב לא היה שותף לניהול ההוצאות וההכנסות, והנהלת החשבונות לא הייתה שקופה למשיב; המשיב אישר בעדותו שקיבל כספים מהמערער וכי תשלומים אלו באו לידי ביטוי בתדפיסי החשבון, אך לא הונחה כל תשתית ראייתית המצביעה על נשיאה בהפסדים של השותפות; מעבר להקלטה של שיחה שהתקיימה בין המשיב לבא כוחו והתמליל של אותה שיחה, המערער לא הניח תשתית ראייתית מספקת שיש בה כדי להצביע על קיומה של שותפות, ובכלל זה לא הציג כל מסמך המעיד על "גמירות דעת" של המשיב להיכנס לשותפות, או טיבה של השותפות; מקריאת תמליל השיחה עולה חוסר ההבנה של המשיב את מהות היחסים בין הצדדים; טענת המערער לפיה תלושי השכר בתקופה זו הוצאו רק על מנת לקזז את הוצאות העסק, לא הוכחה, שכן לא זומן לעדות גורם מהנהלת החשבונות של בית הדפוס.

לאחר מכן ניתח בית הדין האזורי את הסממנים והמבחנים הרלוונטיים לקביעת מעמדו של אדם כעובד. בית הדין מצא כי המשיב השתלב בפעילות בית הדפוס של המערער, כחלק מהמערך הארגוני של הפעילות השוטפת הרגילה של בית הדפוס; המשיב העמיד את כישוריו בתחום הדפוס לרשות המערער במטרה לקבל שכר בתמורה; מעדותו של המשיב שלא נסתרה עלה כי היו לו שעות עבודה ברורות וקבועות, אשר תואמו עם המערער. אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות, קבע בית הדין האזורי כי לא הוצגה ולו ראשית ראיה לכך שלמשיב היה עסק משלו; בית הדין קיבל את גרסת המשיב וקבע כי הוא עבד כעצמאי רק לאחר שסיים את עבודתו אצל המערער; המשיב לא נשא בנטל ניהול בית הדפוס, וניהול הכספים היה מופקד בידי המערער; המשיב לא הנפיק חשבוניות למערער, ולא ניהל ספרים.

בית הדין האזורי עמד על סממנים נוספים המעידים על כך שהתקיימו בין הצדדים יחסי עבודה. בקשר לכך נקבע, בין היתר, כי: המשיב ביצע את העבודה באופן אישי; השכר ששולם למשיב לא היה שכר גבוה המאפיין תמורה לנותן שירותים כעצמאי; גם התמשכות הקשר בין הצדדים (בשנים 1999 – 2008) מחזקת את המסקנה בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד. כפועל יוצא מכך קבע בית הדין כי בין המשיב למערער התקיימו יחסי עבודה במשך כל תקופת ההתקשרות, היינו החל מחודש ינואר 1999 ועד חודש ינואר 2008.

בכל הנוגע לרציפות בעבודה, קבע בית הדין כי גרסת המשיב שלפיה ראו את מערכת היחסים כרציפה ונמשכת לא נסתרה. בהקשר זה נקבע כי המשיב שהה בחו"ל רק בתקופה מיום 18.1.06 ועד ליום 23.2.06; המשיב הוכיח כי הופקדו לחשבון הבנק שלו משכורות בחודשים אפריל 2006, מאי 2006 ויוני 2006, והמערער לא נתן הסבר מניח את הדעת לאותם תשלומים בתקופה בה לטענתו נוצר נתק ביחסי העבודה. לפיכך, חלה רציפות בעבודתו של המשיב לצורך חישוב זכויותיו מחודש ינואר 1999 עד חודש ינואר 2008.

בכל הנוגע למסמך "גמר חשבון" שנערך עם המשיב בסיום קשר העבודה בחודש ינואר 2008, במסגרתו הצהיר המשיב כי אין לו תביעות כלפי המערער, קבע בית הדין האזורי כי המסמך אינו עומד בתנאים שנקבעו בפסיקה לעניין מתן תוקף לכתב ויתור, ולכן המסמך אינו מונע מהמשיב להעלות את תביעותיו. עם זאת, יש לקזז את הסכום ששולם למשיב במסגרת "גמר חשבון" מהסכומים שייפסקו לזכותו על פי פסק הדין.