דוד מזרחי נ' מדינת ישראל – הממונה על תשלום הגמלאות ואח'

1.המערער, שוטר במקצועו שפרש לגמלאות קודם הגיעו לגיל 50, הגיש תביעתו לבית הדין האזורי בתל אביב, להגדלת קצבת הפרישה שלו, וזאת בין היתר בשל טענות המתייחסות לרציפות זכויות עם מקומות עבודה קודמים שלו, תוספת אחוזית לשיעורי הגמלה ומטעמים נוספים (השופטת עידית איצקוביץ ונציגי הציבור מר יעקב חלימי ומר ניר אלוני; ק"ג 41287-11-13).

בית הדין האזורי דחה את תביעת המערער על כל חלקיה, ועל כך הערעור שלפנינו.

2.המערער, שהיה מיוצג על ידי עורך דין בהליך לפני בית הדין האזורי ואינו מיוצג בהליך שלפנינו בערעור, חוזר בערעור על כל טענותיו כפי שנטענו לפני בית הדין האזורי. נוסף על כך טוען המערער במסגרת הערעור טענות חדשות בעניינים שונים, לרבות כאלה שכבר נדונו בהליכים אחרים. נבהיר כבר כאן, כי לא ניתן במסגרת הערעור להעלות טענות חדשות בנושאים שלא הובאו כלל לפני בית הדין האזורי, ובהתאמה לא נדון בטענות אלה ולא נפסוק בהן.

3.לאחר עיון בכלל חומר התיק ובחינת טענות הצדדים, הגענו לכלל החלטה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בתשתית העובדתית כפי שהובאה לפניו על ידי הצדדים, בהוראות הדין והפסיקה כפי שפירשה אותו, ולא מצאנו כל טעם להתערב בקביעותיו.

4.בעיקרו של דבר נסמך המערער על הוראות אחדות בחוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב], תש"ל-1970 (להלן: החוק). בין היתר נסמך המערער על הוראת סעיף 24 לחוק שעניינה בעובד שפרש לקצבה מעבודתו בשירות המדינה ולאחר מכן חזר לשירות. מתברר כי המערער טוען לזכויות מכוח עזיבתו הראשונה את המשטרה בשנת 1988, עת היה בן 22, ובאותה עת טרם קמה לו זכאות לקצבה. אין על כן כל בסיס לתביעתו הנסמכת על הוראת סעיף 24 לחוק.

כמו כן, נסמך המערער על הוראת סעיף 82 לחוק, ביחס לתקופת עבודתו ב"עלומים" (משען), בטענה לפיה עלומים היא "מוסד מוכר" כמשמעות המונח בחוק. לטענת המערער בהקשר זה אין כל בסיס באשר עלומים אינה "מוסד מוכר".

טענה נוספת של המערער היא כי חלה עליו הוראת סעיף 86 לחוק, אשר עניינה רציפות זכויות בין המדינה לבין גופים שונים. אולם, בהיבט העובדתי לא הועלתה טענה, ולא הוצגה ראיה, כי למערער היו זכויות באותם גופים אשר ניתן להעבירן למדינה, וכי בין המדינה לבין אותם גופים נקבע הסדר רציפות פרטני בנוגע למערער כמצוות סעיף 86 לחוק.

5.נכונה גם פסיקתו של בית הדין האזורי שדחה תביעתו של המערער אשר נסמכה על הוראת סעיף 100 לחוק, לעניין ההגדלה האחוזית של הגמלה. אכן, במערער לא התקיימו התנאים המיוחדים כפי שנקבעו בהחלטת הממשלה על פי הוראת סעיף 100(א) כמפורט בפסק דינו של בית הדין האזורי, ובצדק קבע בית הדין כי המערער אינו עומד גם בתנאי סעיף 100(ב).

6.גם לא מצאנו פגם בקביעותיו של בית הדין האזורי בהתייחס להצמדת גמלתו של המערער למדד המחירים לצרכן לפי "תוספת 2011" ובהתייחס לכל יתר טענותיו של המערער כפי שהועלו לפניו.

7.נשוב ונציין כי המערער העלה שלל טענות חדשות במסגרת הערעור לפנינו, בין כאלה שכבר נדונו בהליכים אחרים ובין אחרות. מטבע הדברים, אין זה המקום לדון בטענות אלה.

סוף דבר

8.הערעור נדחה בזאת. המערער ישלם הוצאות המשיבות בסך כולל של 7,500 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.