קבוצת פלונית בע"מ נ' ד.ד

השופט אילן סופר

1.במרכזם של שני הערעורים שלפנינו עומדות שתי שאלות. האחת בערעור המעסיק – מעמדו של עובד ששימש מנהל מכירות לצורך חלות הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה ופועל יוצא מכך – זכאותו לשעות נוספות; השנייה בערעור העובד – מעמדם של אישורים רפואיים מרופאים, ביניהם פסיכיאטר ורופאה תעסוקתית, ובחינת השיקול המרכזי להתפטרות לצורך קבלת פיצויי פיטורים לפי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963.

2.לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב יפו (השופטת דגית ויסמן ונציגי הציבור גב' שולמית עתניאל שמואלי ומר אבי ענתבי; סע"ש 40841-06-12) אשר קיבל את תביעתו של ד.ד (להלן – העובד) לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות והפרשי פדיון חופשה שנתית ודחה את תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים והפרשי פנסיה. כמו כן נדחתה תביעת המעסיקה – קבוצת פלונית בע"מ (להלן – החברה) לתשלום פיצויים בגין נזקים שגרם לה לטענתה העובד, אך נתקבלה באופן חלקי תביעתה לתשלום חלף הודעה מוקדמת.

רקע עובדתי

3.העובד עבד בחברה מיום 14.11.04 עד ליום 30.4.12 שאז הודיע על התפטרותו. החברה עוסקת בXX. היא מחזיקה באולם תצוגה המתפרס על פני 2700 מ"ר בXX העובד החל כסוכן מכירות, בשנת 2005 קודם לתפקיד מנהל אולם התצוגה. בשנת 2009 העובד מונה לתפקיד מנהל המכירות בחברה. שכרו של העובד הורכב משכר בסיס שעמד על 5000 ש"ח ועמלות ששולמו מסכום המכירות הכולל של החנות. ממוצע שכרו החודשי של העובד עמד בשנת עבודתו האחרונה, על כ-22,262 ש"ח. בשנת 2010, הודיע העובד על התפטרותו בשל אי שיפור תנאי העסקתו, אך לבסוף חזר בו מהתפטרותו והמשיך לעבוד.

4.במהלך חודש אפריל 2012 המציא העובד אישורי מחלה מרופאים שונים ובשל כך נעדר מהעבודה. מהרשום באישורי המחלה עלה כי, בין השאר, העובד סבל מהתקפי חרדה. ביום 2.5.12 מסר העובד מכתב התפטרות בשל מצבו הבריאותי ובהתאם לאישור רופאה תעסוקתית לפיו אינו יכול להמשיך לעבוד בעבודתו. באותו יום הגיעו העובד ואשתו למשרדי החברה, פגשו את מנהל החברה – מר א.ש (להלן – ש') ומנהל החשבונות של החברה מר ז.ג. באותה פגישה הבהירו העובד ואשתו כי בשל מצבו הנפשי והתמוטטותו, אין הוא יכול לחזור לעבודתו. בין הצדדים התקיימה חליפת מכתבים וממנה עולה כי החברה ביקשה כי העובד יחזור לעבודה בתפקיד אחר, ומנגד העובד צירף את מכתב הפסיכיאטרית שהפנתה את העובד לרופאה תעסוקתית ומכוחו טען כי אינו יכול לעבוד בחברה.

לבסוף, העובד הגיש את תביעתו כנגד החברה ב-21.6.12 ואילו החברה הגישה את התביעה שכנגד יחד עם כתב הגנתה ב-24.9.12.

עוד יצוין כי בחודש יוני 2012 העובד החל לעבוד כאיש מכירות בחברת ו' העוסקת בXX. לטענת העובד הוא פוטר מעבודתו לאחר כחודש. בחודש מאי 2013 העובד החל לעבוד כמנהל סניף חיפה של חברת XX.

פסק דינו של בית הדין האזורי

5.בית הדין האזורי דחה את תביעת העובד לתשלום פיצויי פיטורים. בית הדין קבע כי אין באישורים הרפואיים שהמציא כדי ללמד על מצבו הרפואי, כאשר קיים פער בין עדות העובד לבין התיאור במסמכים. העובד לא המציא אישור על פנייה לחדר מיון וכל האישורים נושאים תאריך שעד 22.4.12 ולאחר מכן אישור מ-12.12. העובד גם לא הוכיח כי סביבת עבודתו הייתה כזו שכללה התעללות ולחץ.

בית הדין ציין כי לעובד הייתה היכרות מוקדמת עם הרופאה התעסוקתית שהוציאה לו אישור, וזאת כאשר קנתה בחנות ואף קיבלה הנחות, אך יחד עם זאת נדחו טענות החברה ביחס לתוכן חוות הדעת שניתנה.

המסמך של הפסיכיאטרית מיום 11.11.12 לפיו מצבו הנפשי אינו מאפשר חזרה לעבודה והוא סובל מהפרעה הסתגלותית עם סטרס קשה – לא הוצג בפני המעסיק והתיאור המופיע בו אינו מתיישב עם האמור במסמכים הרפואיים האחרים.