א' נ' רשות שדות התעופה בישראל

השופטת לאה גליקסמן

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב (השופטת דגית ויסמן ונציגת הציבור גב' שולמית עתניאל שמואלי; סע"ש 9692-06-15 ועל"ח 23350-01-16), במסגרתו נדחתה תביעתו של המבקש, והוא חויב לשלם למשיבה הוצאות בסך 18,000 ₪.

    

2. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי טען המבקש, בין היתר, כי פוטר בשל התנכלות של הממונה הישיר עליו, על רקע בקשתו לעבודה גמישה וזאת נוכח מצבה הרפואי של אמו. עוד טען המבקש כי פוטר מטעמי משמעת ועל כן היה על המשיבה לנקוט כנגדו בהליכי משמעת ולא לנקוט במסלול של פיטורים בשל אי התאמה, כפי שעשתה. המבקש הוסיף וטען כי הוא השלים את תקופת הניסיון ויש לראות בו כעובד קבוע, ולכן נפל פגם בפיטוריו בשל כך שלא התקבלה הסכמת וועד העובדים.

   בנוסף לכך הגיש המבקש תביעה לוועדת התעסוקה, במסגרתה טען כי יש לבטל את פיטוריו , מאחר שפוטר בשל יציאתו התכופה לשירות מילואים. הוועדה דחתה את טענותיו ובעקבות כך המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה כנגד המשיבה וכנגד ועדת התעסוקה (על"ח 23350-01-16). והדיון בשני התיקים אוחד, בהחלטת נשיא בית דין זה, השופט פליטמן (כתוארו אז) מיום 29.3.16.

3. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של המבקש במלואה. בית הדין קבע כך:

   1. המבקש ביצע עבודתו מן הצד הטכני באופן משביע רצון, אך מהמסמכים הרבים שהוצגו ובכלל זה מתמליל השיחות שהוקלטו על ידי המבקש עלה שלאורך כל תקופת עבודתו היתה ביקורת עניינית כלפיו, בנוגע להתנהלות אישית לקויה של המבקש, בין ביחס לעמיתיו ובין ביחס לממונים עליו. ביום 2.10.14 הובהר למבקש כי התנהלותו אינה מקובלת וכי תישקל המשך העסקתו, אך המבקש לא שינה את דרכיו, כפי שעלה מחוות הדעת שצורפה ומהעדויות שנשמעו. לפיכך, המבקש פוטר מנימוקים ענייניים.

   2. אשר להליך הפיטורים – הרי שהוא נעשה כדין. המבקש זומן לשימוע כדין, יוצג על ידי עורך דין, וטען טענותיו באופן חופשי ומלא; לאחר ישיבת השימוע נערכה התייעצות נוספת בעניינו של המבקש, וסמוך לכך נשלח למבקש מכתב פיטורים מפורט, שבו התייחסות לכל טענות שהועלו בשימוע. נדחתה טענת המבקש לפיה יש לראות בו עובד קבוע, לאחר שתמה תקופת הניסיון שלו, ונקבע כי קביעות איננה מעמד שנרכש רק מכוח חלוף הזמן, כפי שעולה מהפסיקה ומהוראות ההסכם הקיבוצי במשיבה; המבקש נקלט כעובד ארעי, וגם אם עמד בתקופת הניסיון המוארכת, אין משמעות הדבר שהפך לעובד קבוע, ואין לראות בו כעובד ככזה. לפיכך, לא נדרשה הסכמת ועד העובדים לפיטוריו, וזאת הייתה גם עמדתו של ועד העובדים. מעבר לכך, הייתה זו בחירתו של המבקש שלא לערב את ועד העובדים בהליך פיטוריו.

   3. המבקש פנה בנושא שירות המילואים לוועדת התעסוקה לפי חוק חיילים משוחרים, והיא דחתה את טענתו לפיה המשיבה פיטרה אותו בשל יציאתו התכופה לשירות מילואים; גם מעדותו של הממונה עלה שלאורך כל תקופת העסקתו, המבקש שירת במילואים ואין אמת בטענה שהמשיבה רצתה לפטרו בשל כך; המבקש שירת במילואים 50 יום במשך שלוש שנות עבודתו ולא היה מדובר בהיעדרות הממושכת; למרות שהמבקש היה מיוצג במהלך השימוע, לא הועלו על ידו טענות לגבי קיומו של קשר בין שירות המילואים ובין הפיטורים, והוא גם לא טען שהממונה התנכל לו עקב שירות המילואים; לא היה קשר בין שירות המילואים ובין ההערכה או הביקורת לגבי איכות עבודתו של המבקש ויחסיו עם הסובבים אותו.

   4. החלטת ועדת התעסוקה מנומקת וברורה, והיא התייחסה לראיות ולמסמכים הרבים שהיו לפניה; המבקש היה מיוצג בהליך וניתנה לו האפשרות לשטוח טענותיו; לא נפל כל פגם בהליך שהתנהל על ידי הוועדה.