ע"ע 29808-03-15 טרי סטון בע"מ נ' סמירנוב

השופט אילן איטח

1.בבית הדין האזורי בתל-אביב נדונה תביעתו של המשיב כנגד המבקשת וחברה נוספת לתשלום זכויות סוציאליות שונות המגיעות לו, לטענתו, בשל תקופת עבודתו וסיומה. סכום התביעה עמד על סך של כ- 70,000 ₪.

2.בפסק דין מיום 16.2.15 (השופט יצחק לובוצקי ונציגי הציבור מר אורי נדיב ומר יוסי שוסטק; ס"ע35205-10-10), הכריע בית הדין האזורי בשאלות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים וחייב את המבקשת לשלם למשיב סכום כולל של 8,713 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (1.10.10) ועד לתשלום בפועל וכן הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 1,000 ₪. התביעה כנגד החברה האחרת נדחתה, תוך חיוב המשיב בהוצאותיה בסך של 1,000 ₪.

3.המבקשת הגישה בקשה למתן ארכה להגשת ערעור. בית הדין זה, בהחלטה מיום 15.3.15 נעתר לבקשה הואיל והוגשה בתוך המועד להגשת הודעת הערעור, והורה למבקשת להגיש עותקי נייר עד ליום 19.4.15. בהמשך הגישה המבקשת, באמצעות מנהלה, בקשה שלפני לעיכוב ביצוע הסכום הפסוק עד ליום 20.4.15. במסגרת הבקשה נטען כי מנהל המבקשת עבר ניתוח ראש ביום 17.3.15, ומאז הוא מרותק למיטתו וחסר יכולת לתפקד באופן רגיל. כן נטען כי המנהל עתיד לקיים התייעצות עם בא כוח על מנת להחליט האם המבקשת תגיש ערעור, אם לאו. בנסיבות אלה, מבוקש לעכב את ביצוע הסכום הפסוק עד ליום 20.4.15, היינו סמוך למועד בו יוגש ערעור ולחילופין יהא ברור כי אין בכוונתה של המבקשת להגישו.

4.בתגובתו הודיע המשיב כי הוא מתנגד לעיכוב ביצוע זמני של פסק הדין. לטענתו, מנהל המבקשת ממשיך למשוך זמן כדי לא לבצע את הפסק הדין, פסק הדין ניתן כנגד החברה ולא כנגד מנהלה באופן אישי, ומכל מקום אין מדובר בבעל חברה יחיד. עוד נטען כי מנהל המבקשת איחר בהגשת הבקשה ומכל מקום היה עליו לפנות תחילה לערכאה הדיונית. כן צויין כי המנהל ידע מראש שעליו לעבור ניתוח ולא ביצע כל פעולה לשלם את הסכום הפסוק לפני ניתוח, או לתת הוראות לבעלים הנוספים של החברה.

5.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב ובכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי למרות התנגדותו של המשיב, לאור נסיבות המיוחדות של המקרה, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולהורות על עיכוב ביצוע פסק הדין באופן זמני, עד ליום 20.4.15.

6.תחילה אציין, לאור הנוסח החדש של תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אשר חלה בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי הדין), תשנ"ב – 1991, מקום שהוגש הערעור או בקשת רשות הערעור, ערכאת הערעור היא המוסמכת לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

לגופו של עניין, ככלל אין לעכב ביצוע פסק דין כספי ודאי בהעדר ראיה למאזן נוחות המצדיק זאת. יחד עם זאת, החלק הארי של פסק הדין (5,500 ₪) נפסק כפיצוי על דרך האומדנא בגין עבודת שעות נוספות. בנסיבות אלה ולאור הטעמים הרפואיים שביסוד הבקשה ומשהבקשה מתייחסת לפרק זמן מוגבל (והיא למעשה בקשה להארכת מועד לביצוע פסק הדין), החלטתי להעתר לבקשה כאמור בסעיף 5 לעיל.

ככל שהמערערת תחליט להגיש ערעור וככל שתבקש להאריך את עיכוב הביצוע יהיה עליה להגיש בקשה חוזרת ערוכה כדין.

7.סוף דבר – לאור האמור הבקשה מתקבלת, כאמור בסעיף 5 לעיל. פסק הדין מעוכב עד ליום 20.4.15. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לפסוק הוצאות.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ה (02 אפריל 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.