ע"ע 29808-03-15 טרי סטון בע"מ נ' סרגיי סמירנוב

  השופט טוינה משה 1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב – יפו (ס"ע 35205-10-10; השופט ד"ר יצחק לובוצקי, נציגי הציבור מר אורי נדיב ומר יוסי שוסטק; מיום 16.2.15 להלן – הבקשה ולהלן – פסק הדין). בפסק הדין חויבה המבקשת לשלם למשיב סכום של 8,713 ₪ והוצאות ושכ"ט עו"ד של 1,000 ₪ בצרוף מע"מ.  הרקע לבקשה, הבקשה והתגובה  2.המשיב עבד בשירות המבקשת מיוני 2009 ועד לסוף יוני 2010 כשומר, והוצב על ידה באתר של חברת ש.ח.ק קפואים בע"מ (להלן: "החברה"). תמורת עבודתו שילמה המבקשת למשיב שכר של 2,775 ₪ לחודש. 3.בחודש אוקטובר 2010 הגיש המשיב תביעה לבית הדין קמא בה ביקש לחייב את המבקשת ואת החברה יחד ולחוד לשלם לו סכום בסדר גודל של 70,000 ₪ (להלן: "התביעה").  4.התביעה (כתב תביעה מתוקן מנובמבר 2011) כללה את הרכיבים הבאים: הפרשי שכר, דמי חגים, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל, החזר הוצאות רכב, פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה ופיצוי בגין עוגמת נפש. בדיון ביום 16.6.13 צמצמו הצדדים את המחלוקות ביניהם לסוגיות הבאות: פיצוי על היעדר הפרשה ל"קופת גמל" (6%) בגובה חלקו של המעביד. בגין 9 "ימי חגים".החזר "הוצאות נסיעה" ב"רכב פרטי".גמול עבודה בשעות נוספות, מעבר לתשלום "שעות שבת" ששולמו בפועל. 5.בפסק הדין מושא הבקשה דחה בית הדין קמא את תביעת המשיב נגד החברה ופסק כי:  "הנתבעת מס' 2 (החברה, הוספה שלי-ט.מ.) היא המשתמש בשירותיו של התובע ולא קוימו בינה לבין התובע יחסי עובד מעביד. הדבר גם עולה מעדות התובע עצמו... ממילא דין התביעה כנגדה להידחות". 6.ביחס למבקשת (הנתבעת 1 בכתב התביעה), דחה בית הדין קמא את התביעה להחזר הוצאות נסיעה "אחזקת רכב". בית הדין קיבל את תביעות המשיב לפיצוי בגין העדר הפרשות ל"קופת גמל" בסך של 2,164 ₪ (על בסיס 13 חודשי עבודה ו-6% מהשכר הרגיל, המוסכם בסך 2,775 ₪); ולתשלום דמי חגים בסך של 999 ₪ (על בסיס השכר הקובע חלקי 25, ימי עבודה בחודש, כפול 9 ימי חג).    7.אשר לתביעה להפרשי שכר שביסודה היא תביעה לגמול בגין העסקה בשעות נוספות, נקבע כי: "להבנתנו התובע הוצב לעבוד במשמרות של 8 שעות בכל יום עבודה ... ואולם, התובע באותו יום עבודה עסק גם בעיסוקים נוספים (ככל הנראה בשמירה אצל מזמיני שירות אחרים) ... באופן כזה, לא היה ברור מהם שעות עבודתו המדויקות של התובע, שהיה יוצא ובא באתרי שמירה". בית הדין קמא הוסיף עוד: "מסתבר שהתובע היה "אחראי באתר" והיה רושם את שעות העבודה של כלל העובדים ושל עצמו ללא פיקוח נוסף... התגמול של התובע היה לפי ימי עבודה, מבלי ששם ליבו באותה העת באילו שעות הוא שהה בפועל באתר השמירה, ובאילו שעות הוא שהה באתרים אחרים... העולה מן המקובץ הוא כי יש רגליים לסברה שהתובע עבד מעבר לשעות העבודה המצוינות בתלושי השכר שלו. ואולם מדובר בהיקף מצומצם נוסף אשר איש – לרבות התובע – איננו יודע את גדרו". 8.על רקע זה פסק בית הדין לתובע פיצוי בשיעור של 5,550 ₪ בנימוק המפורט להלן: "במצב שנוצר, לא יהיה זה צודק לפסוק לתובע לפי שעות העבודה הנקובות בתביעתו, כאשר ברי לנו כי אין לשעות אלה בסיס במציאות (הדגשה במקור -ט.מ.) וגם התובע מעולם לא דרש תמורת אותן השעות בעת תקופת עבודתו. עם זאת אנו מתקשים לשחרר את המעביד מכל אחריות למצב שנוצר. בייחוד, שעה שהמצב התחיקתי (תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר) מטיל על המעביד מטלות מכבידות שלא מולאו במקרה דנן. הדרך הנכונה לדידנו היא דרך של "אומדן" ובה נלך. לפיה נפסוק לתובע פיצוי כללי של שתי (2) משכורות נוספות, בהתחשב עם תקופת עבודתו הקצרה, שיעור שכרו, והעובדה כי לדעתנו גם הועסק בו זמנית בשמירה במקומות נוספים. הנתבעת מס' 1 תשלם לכן לתובע סכום נוסף של 5,550 ₪ כפיצוי על "עבודה נוספת" אשר את היקפה המדויק איש לא יודע בוודאות". 9.על פסק הדין הגישו שני הצדדים ערעור. ערעור המשיב מתייחס לדחיית התביעה נגד החברה, לקביעות העובדתיות של בית הדין על העסקתו בשעות נוספות וברכיבי תביעה המקבלים ביטוי בכתב התביעה ואינם זוכים להתייחסות בפסק הדין. ערעור המבקשת מתמקד בחיוב לשלם למשיב פיצוי בסך 5,550 ₪ "על עבודה נוספת" בדרך של אומדנה, חיובה בתשלום דמי חגים ובדחיית בקשותיה להצגת ראיות נוספות. 10.בבקשה לעיכוב ביצוע מושא החלטה זו טענה המבקשת כי סיכויי הערעור טובים בנימוק שהרכיב העיקרי בו חויבה "פיצוי על עבודה נוספת", נפסק "על דרך האומדן ללא כל ביסוס או תימוכין ובאופן שלמעשה איננו מתיישב עם קביעות בית הדין בדבר היעדר מהימנותו של המשיב" סעיף 7 ג לבקשה. 11.המבקשת הוסיפה כי מבחן מאזן הנוחות מחייב את קבלת הבקשה לאור דרך ניהול ההליך על ידי המשיב בבית הדין קמא, לרבות אי תשלום הוצאות בהן חויב במסגרת אותם הליכים (סעיפים 11 ו-12 לבקשה). 12.אין בדעתי לפרוס את מלוא טענות המשיב המתנגד לבקשה. די לציין כי לדעת המשיב דין הבקשה להידחות בשל קיומן של תביעות נוספות תלויות ועומדות נגד המבקשת, באופן שמקיים חשש כי ככל שתתקבל הבקשה לא יעלה בידו לגבות את החוב הפסוק (סעיף 11 לתגובה); ועל רקע הגשת הערעור מטעמו. דיון והכרעה 13.כידוע בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין יש לבחון מנקודת מוצא לפיה זכותו של הזוכה לממש את זכייתו באופן מידי ומכאן; שהגשת ערעור לכשעצמה אינה סיבה מספקת לעיכוב ביצועו של פסק הדין. עם זאת משהוגש ערעור, רשאי בית הדין לעכב את ביצועו של פסק הדין אם שוכנע שסיכויי הערער להתקבל טובים; ומאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש לעכב את הביצוע (ע"א 8374/13 איי.פי.סי. טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ. ג'או ויז'ן אינק, מיום 10.3.14). אוסיף עוד, כי בין שני חלקי המשוואה - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות -קיים קשר באופן שחיסרון בחלק האחד יכול להיות מושלם ביתרון בולט בחלק האחר (ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נ. קורנוקופיה אקוויטיז בע"מ, מיום 10.3.14). ]]]] 14.בענייננו קבע בית הדין קמא אין ממש בגרסתו של המשיב על העסקתו בשעות נוספות. קביעה זו היא קביעה עובדתית שאין זו מדרכה שערכאת הערעור להתערב בה. על רקע קביעה זו מקובלת עלי טענת המבקשת כי סיכויי הערעור ביחס לחיוב בפסק הדין על תשלום פיצוי למשיב על "עבודה נוספת", טובים. מאידך סיכויי הערעור ברכיבים הנוספים בהם חויבה המבקשת – פיצוי על אי ביצוע הפרשות לקופת גמל ודמי חגים הם כאלה שאינם מצדיקים את קבלת הבקשה בייחס אליהם.  15.את חששות המשיב לנזק שיגרם כתוצאה מקבלת הבקשה; האפשרות כי לא יעלה בידו לגבות את החוב הפסוק ככל שתתקבל הבקשה לאור תביעות התלויות נגד המבקשת - ניתן למנוע בדרך של חיוב המבקשת בהפקדת ערובה בגובה החוב הפסוק המעוכב, בקופת בית הדין כתנאי לעיכוב הביצוע. לפיכך משניתן להפיג את חששות המשיב מהשלכות קבלת הבקשה ומשלא הכחיש המשיב את טענת המבקשת על אי תשלום הוצאות בהן חויב בהליך בבית הדין קמא - עובדה המעידה על הקושי הצפוי למבקשת לגבות סכומים שישלמו על פי פסק הדין והערעור יתקבל - מאזן הנוחות נוטה לקבלת הבקשה.  16.למען הסדר הטוב אוסיף, כי העובדה שהמשיב הגיש ערעור מטעמו איננה צריכה להשליך על בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע. בפרט הדברים נכונים, שעה שערעור המשיב מופנה נגד קביעות עובדתיות של בית הדין בשאלת העסקתו בשעות נוספות; קביעות שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, ועל העדר דיון בפסק הדין ברכיבי תביעה שאינם בגדרי המחלוקת על פי הודעת הצדדים לפרוטוקול בדיון שהתקיים ביום 16.3.2013. 17.סוף דבר - הבקשה מתקבלת באופן שנקבע כי סכום בסך של 5,550 ₪ מהחוב הפסוק יעוכב עד למתן פסק הדין בערעור (ובכלל זה בערעור המשיב). המבקשת תפקיד בקופת בית הדין סכום בסך 5,550 ₪ להבטחת החוב הפסוק למקרה ויידחה ערעור המבקשת. הסכום האמור יופקד בקופת בית הדין בתוך 15 יום מיום המצאת החלטה זו לידי המבקשת, שאם לא כן, ההחלטה על עיכוב הביצוע מבוטלת. ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ה (09 יולי 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: