ע"ע 29620-10-16

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 8.10.16 (השופטת אריאלה גילצר-כץ; סע"ש 55119-09-14). בפסק הדין דחה בית הדין האזורי את תביעת המבקש נגד המשיבות בה טען לפיטוריו מן העבודה שלא כדין, תוך אפלייתו מטעמי גיל, ופסק כי על המבקש לשאת בשכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח ובהוצאות המשיבות בסך 2,000 ש"ח. בבקשתו מבקש המבקש להורות על עיכוב ביצוע חיובו בשכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.

הרקע לבקשה

2.המשיבה 1 "מדריכי פנאי" היא שותפות רשומה בין המשיבות 2 ו-3, והמוציאה לאור של המגזין "פנאי פלוס" (להלן: מדריכי פנאי). מגזין "פנאי פלוס" מהווה חלק מקבוצת המגזינים של "ידיעות אחרונות".

המבקש, יליד שנת 1957, הוא עיתונאי במקצועו. בשנת 1988 התקשר המבקש עם מדריכי פנאי כפרילנסר. בחודש פברואר 1999 נחתם בין הצדדים הסכם עבודה אישי, על פיו הועסק המבקש כשכיר במדריכי פנאי בתפקיד כתב. ביום 30.6.14 הסתיימה תקופת עבודתו של המבקש במדריכי פנאי.

3.ביום 23.9.14 הגיש המבקש תביעתו לבית הדין האזורי, בה טען כי הוא פוטר מעבודתו במדריכי פנאי מחמת גילו. בכתב התביעה ציין המבקש, כי בשל מצבו האישי והמשפחתי הקשה, כאב לילד הלוקה באוטיזם, ועל רקע גל פיטורים קודם, ניתנה לו בשנת 2005 הבטחה על ידי גב' מרים נופך-מוזס, מנכ"ל ומנהלת רשת המגזינים בקבוצת ידיעות אחרונות, כי ימשיך לעבוד במגזין עד גיל פרישה. בניגוד להבטחה זו הוא פוטר מעבודתו ללא כל סיבה לגיטימית, מבלי שעלתה טענה על תפקודו כעובד, ומבלי שנעשה מאמץ למצוא לו תפקיד חלופי בקבוצת המגזינים של ידיעות אחרונות. כמו כן טען המבקש כי בהליך השימוע שנערך לו נפלו פגמים. על כן תבע המבקש פיצוי בגין פיטורים שלא כדין תוך הפרת אינטרס ההסתמכות שלו למקום עבודה במדריכי פנאי עד לגיל פרישה וגרימת עגמת נפש; פיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בשל הפלייה מטעמי גיל; פיצוי על הפגמים שנפלו בהליך פיטוריו. כמו כן טען המבקש כי תוספת שעות נוספות גלובלית ששולמה לו היא תוספת פיקטיבית, ועל כן יש לשלם לו הפרשי פיצויי פיטורים והפרשים בגין הפרשות פנסיוניות ודמי חופשה. את תביעתו העמיד המבקש על סך 435,444 ש"ח.

בתשובה טענו המשיבות כי למבקש לא ניתנה כל הבטחה להעסיקו עד גיל פרישה. המבקש פוטר על רקע צמצום פעילות מגזין פנאי פלוס בשנים 2013-2014, שכלל הן צמצום במצבת העובדים השכירים והן צמצום המדורים והעמודים במגזין. פיטורי המבקש נערכו לאחר תהליך ממושך ושקול במסגרתו נעשה מאמץ למצוא לו חלופות העסקה, להן סירב, ולאחר שנערך לו שימוע כדין. כמו כן טענו המשיבות כי המבקש קיבל גמול עבור שעות נוספות מאחר שלא היה פיקוח על עבודתו ותפקידו הוא בעל אמון אישי מיוחד, והוסיפו כי אם לא עבד בשעות נוספות, יש לקזז סכום זה מסך הסכומים שייפסק לטובתו.

פסק הדין של בית הדין האזורי

4.בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי את גרסת המשיבות וקבע כי הוכח לפניו כי נפח עמודי המגזין הצטמצם באופן משמעותי, וכי עקב כך, תפקידו של המבקש התייתר ולא הייתה כדאיות כלכלית בהעסקתו. המבקש לא הוכיח כי הכתבים החדשים שנקלטו במגזין פנאי פלוס נקלטו כעובדים שכירים, או כי מדריכי פנאי העדיפה העסקת כתבים צעירים יותר. לעומת זאת, המשיבות הוכיחו כי במדריכי פנאי מועסקים עובדים בגילו של המבקש, ואף מבוגרים ממנו. כמו כן קבע בית הדין, כי המבקש לא הוכיח שניתנה לו הבטחה על ידי גב' נופך-מוזס, כי יועסק עד גיל פרישה. נוסף על כך, למבקש הוצע להמשיך ולכתוב כתבות לרשת המקומונים של קבוצת ידיעות אחרונות ככתב פרילנסר ולקבל תשלום על פי כתבה, אך הוא בחר שלא להיענות להן. אמנם, קבע בית הדין, הצעות אלה לא היו דומות במהותן לעבודתו במגזין פנאי פלוס, אך הוא יכול היה להמשיך ולהתפרנס. על כן דחה בית הדין את טענות המבקש בדבר פיטוריו על רקע הפליה מחמת גיל. לעניין תביעתו של המבקש להפרשי שכר והפרשי פיצויי פיטורים נוכח היות תוספת הגמול בעבור שעות נוספות תוספת פיקטיבית קבע בית הדין כי בדין שולמו לו שעות נוספות מאחר שביצע בפועל שעות עבודה נוספות. על כן דחה בית הדין האזורי את התביעה. כאמור, בית הדין חייב את המבקש לשלם למשיבות שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.

הערעור

5.ביום 26.10.16 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. בערעורו הפנה המבקש לטעויות עובדתיות ומשפטיות שנפלו לשיטתו בפסק הדין. בתמצית, טוען המבקש בערעורו כי בית הדין לא התייחס לטענותיו כי תפקידו לא התייתר והוא אף ביקש ששכרו יופחת לשכר של כתב צעיר; כי הצעתו זו כלל לא נשקלה על ידי המשיבות; כי במקביל להחלטה על פיטוריו נקלטו כתבים צעירים בעיתון כפרילנסרים; ישנה סתירה בקביעותיו של בית הדין לעניין מהות התוספת בעבור שעות נוספות ששולמה לו; כי הושת עליו סכום שכר טרחת עורך דין והוצאות בשיעור מופרז.

הבקשה לעיכוב ביצוע

6.בבקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהוגשה בד בבד עם הערעור, ביקש המבקש לעכב את תשלום סכום ההוצאות שנפסק לחובתו. בבקשתו טוען המבקש כי הושת עליו סכום שכר טרחת עורך דין והוצאות בשיעור מופרז, ללא כל נימוק, החורג בהרבה מפסיקת שכר הטרחה וההוצאות הנהוגים בבתי הדין לעבודה. סכום זה אף חריג בשים לב לכך שמדובר בתביעה שאינה הליך סרק, ועילתה היא הפליה מחמת גיל. המבקש מציין כי לא נפל פגם בהתנהלותו מול בית הדין האזורי, ובתיק התקיימו דיון מוקדם אחד ודיון הוכחות אחד.