ע"ע 2905-11-14 קרל ברג ייצור ושיווק נקניק ובשר (2000) בע"מ

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגן הנשיאה אילן סופר ונציגות הציבור גב' רות סנקר וגב' שרית חן; סע"ש 21954-09-13) מיום 5.10.14, בו התקבלה תביעת המשיבה לפיצוי מחמת אפליה מטעמי דת. בית הדין האזורי קבע כי על המבקשת לשלם למשיבה פיצוי בגין הפרת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן - חוק השוויון) בסך של 75,000 ₪, פיצוי בגין פגמים שנפלו בהליך השימוע בסך של 4,000 ₪, והפרשי הודעה מוקדמת בסך של 560 ₪, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום סיום עבודתה (10.3.13). כן חויבה המבקשת לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

הרקע לבקשה:

2. המשיבה עבדה במבקשת, חברה אשר מפעילה רשת מעדניות, החל מיום 1.2.11, כמוכרת ועובדת במעדניה. במהלך חודש דצמבר 2012 הודיע מנהל הסניף לעובדים כי החנות תעבוד בשבתות במתכונת ניסיונית, וכי העובדים שאינם יהודים הם שיעבדו בימי שבת. המשיבה הינה בת לאב יהודי ולאם לא יהודייה, ולפיכך נדרשה לעבוד בשבת – ואף הסכימה לכך עד לסוף חודש פברואר 2013, אזי הודיעה שאינה מעוניינת עוד לעבוד בימי שבת שהינם ימי המנוחה שלה. לקראת סוף חודש פברואר 2013 הודיע מנהל הסניף למשיבה כי בשל צמצומים היא תפוטר. ביום 10.3.2013 סיימה המשיבה לעבוד אצל המבקשת.

3.בתביעה שהוגשה לבית הדין האזורי טענה המשיבה כי פיטוריה נעשו שלא כדין, בשל אפלייתה מחמת דת, בניגוד לחוק השוויון. עוד נטען כי המבקשת לא הוכיחה צמצומים כלשהם ומדוע נבחרה דווקא המשיבה לסיים עבודתה במסגרתם.

4.בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעת המשיבה. בית הדין האזורי קבע, על יסוד הראיות שהובאו בפניו, כי הוכח שבמהלך חודש דצמבר 2012 נכפה על עובדים שאינם יהודים לעבוד בשבתות, וכי יש לראות בכך אפליה פסולה מטעמי דת. עוד קבע כי המבקשת לא הוכיחה כי המשיבה פוטרה מחמת צמצומים. לפיכך, קיבל בית הדין את טענת המשיבה לפיה פוטרה בשל סירובה לעבוד בשבתות, וקבע כי פיטוריה מהווים אפליה פסולה. חיזוק לקביעה זו מצא בית הדין בסמיכות הזמנים בין המועד בו הודיעה המשיבה על סירובה לעבוד בשבת לבין המועד בו הודע לה על פיטוריה. עוד הדגיש בית הדין כי גם אילו פיטורי המשיבה נעשו משיקולים עניינים, עדיין הייתה המשיבה זכאית לסעד לפי חוק השוויון, שכן החיוב של מי שאינו יהודי לעבוד בשבת רק בשל דתו מהווה לכשעצמו פגיעה בתנאי עבודה ואפליה פסולה. לאור כל זאת נפסקו הסעדים כמפורט בסעיף 1 לעיל.

5. בטרם הוגש ערעור על פסק הדין, הגישה המבקשת לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בית הדין האזורי, בהחלטה מיום 3.11.14, דחה את הבקשה. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית דין זה ולאחר מכן הגישה בקשה נוספת לעיכוב ביצוע (ראו בקשר לכך את ע"ר 44826-08-14 עתיד רשת חינוך ובתי ספר בע"מ - דוד סויסה, מיום 30.10.14).

הבקשה וטענות הצדדים:

6.במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור גבוהים. בקשר לכך נטען בהודעת הערעור, בין היתר, כי גרסתה של המשיבה בכל הנוגע לנסיבות סיום העסקתה מלאת סתירות; הוכח שהמשיבה עבדה בשבת אך ורק על פי רצונה, וכנגד יום מנוחה חלופי, ואף ביקשה בעצמה לשבצה בימי השבת; העבודה בשבתות הופסקה בכללותה מטעמים כלכליים לאחר זמן קצר; הוכח כי המשיבה פוטרה על רקע צמצום בכוח האדם, במקביל לעובדים נוספים שפוטרו אותו זמן, כאשר אף הייתה מעוניינת להפסיק לעבוד; המשיבה לא פוטרה בשל סירובה לעבוד בשבת שהרי ממילא העבודה בשבתות הופסקה טרם פיטוריה; המשיבה עתרה לתשלום פיצוי בגין פיטורים בשל אפליה ולכן לא היה מקום לפסוק לטובתה פיצוי לפי חוק השוויון על רקע פגיעה בתנאי עבודה ואפליה פסולה שלא בהקשר לפיטוריה, סעד שלא התבקש על ידה; ובנוסף המשיבה אינה זכאית לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, שכן זומנה לשימוע כדין, במהלכו ניתנה לה אפשרות לשטוח טענותיה, ורק לאחר מכן הוחלט על סיום העסקתה.