ע"ע 28905-10-14 תירם נ' עיריית תל אביב יפו

ביום 25.5.2015 ניתן פסק דין, שבו נדחה ערעורו של המערער על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב. בפסק הדין, חויב המערער לשלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך של 5,000 ₪, בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד למועד התשלום בפועל.

המערער הגיש בקשה בה עתר לבטל את החיוב בהוצאות שהוטל עליו, ולחלופין – לפרוס אותו לתשלומים קטנים. זאת, עקב מצבו הכלכלי הקשה ושיקולים משפחתיים.

המשיבה התנגדה לבקשה, נוכח ההליכים הרבים המשפטיים שנקט נגדה המערער בעבר, וטענה כי ככל שיבוטל החיוב בהוצאות יש חשש כי המערער ישוב ויגיש הליכי סרק נגדה. לפיכך, ביקשה המשיבה שלא לבטל את החיוב בהוצאות, ולכל היותר לחלקו לשיעורים בודדים.

בתשובה לתגובת המשיבה הצהיר המערער כי אין בכוונתו להגיש הליכים נוספים כנגד העירייה, וכן ביקש להתנות את חיובו בהוצאות בהגשת הליך נוסף.

אין בידינו להיעתר לבקשת המערער לבטל את החיוב בהוצאות או לשנותו. בהתאם לפסיקה -

"ההלכה היא, כי בפוסקו את פסק דינו, סיים בית הדין את מלאכתו, ואין הוא רשאי להבהיר עוד את פסק הדין. (בג"ץ 897/78 אליהו יגאל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לג(2) 6, דב"ע מט/145 –9 ההסתדרות הכללית נ' חברת שקם בע"מ ואח', פד"ע כא 257; דב''ע נה/118-3 אפרים רקנט – אל על נתיבי אויר לישראל בע''מ, עבודה ארצי כרך כח (1) 251). הכלל האמור נועד להגשים את הרעיון בדבר סופיות הדיון והצורך למנוע התדיינויות נוספות בעניין שכבר הוכרע בו.

בש"א (ארצי) 330/05 נורית חורש - שירות התעסוקה (מיום 1.6.2005).

נוכח האמור, אין לנו סמכות לדון בבקשתו של המערער לבטל או לשנות את חיובו בהוצאות לטובת העירייה. יחד עם זאת, ממליצים אנו לעירייה לבוא לקראת המערער, ולהגיע עמו להסכמה על פריסת החיוב בהוצאות בסך של 5,000 ₪ לתשלומים.

סוף דבר – הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאנו מקום לחייב את המערער בהוצאות.