ע"ע 28571-02-14

השופט אילן איטח

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת עפרה ורבנר ונציגי הציבור מר אילן פלטי ומר יוסף הלפרין; פ"ה 35085-05-13), שבמסגרתו נדחתה תביעת המערער שעיקרה ביטול פיטוריו מטעמים פדגוגיים והשבתו לעבודה בבית ספר אחר.

2. בקליפת אגוז נציין כי עניינו של הערעור לפנינו הוא בפיטוריו הפדגוגיים של המערער ובטענתו כי פוטר שלא כדין הן בהיות הפיטורים מטעמים אחרים והן בשל פגמים בהליך הפיטורים, ועל כן זכאי הוא לביטול פיטוריו ולחלופין לסעד כספי.

    

   הרקע העובדתי

3. להלן עיקרי התשתית העובדתית, כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי על יסוד המסמכים והעדויות שעמדו לפניו:

   כללי

4. המערער, יליד 1958, החל את עבודתו בהוראה לאחר שעבד בתחום ההי-טק. בית הדין האזורי קבע כי המערער החל את עבודתו בהוראה בחודש נובמבר 2007, ככל הנראה על יסוד תשובתו בחקירה הנגדית (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 14 – 16).

   במסגרת הערעור טוען המערער כי החל את עבודתו בהוראה עוד קודם למועד שנקבע על ידי בית הדין האזורי, ואפילו עוד משנת 1994, ובחלק מהשנים אף עבד בשירות המדינה. המערער הפנה לתלושי שכר שונים (של פני הדברים לא היו חלק מהראיות), לרבות תלוש שכרו מחודש יוני 2013 ובו מצוין כי הוותק בהוראה הוא 9 שנים.

   נקדים ונציין כבר עתה, אין לנו צורך להידרש לטענה עובדתית זו שעלתה בערעור, שכן ממילא בכתב התביעה נסמך המערער על נוהל הפיטורים המתייחס למורה קבוע "המועסק בשירות המדינה כמורה עד 15 שנה" (סעיף 23 לכתב התביעה) – הוא נוהל הפיטורים לפיו בחן בית הדין האזורי את פיטורי המערער.

5. בשלוש שנות הלימוד תשס"ח – תש"ע לימד המערער במחוז מרכז של משרד החינוך במשיבה 1 (להלן – המדינה), בארבעה בתי ספר שונים.

   שנת הלימודים תשע"א