ע"ע 28564-09-15

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אסנת רובוביץ-ברכש ונציג הציבור מר יעקב גרינברג; סע"ש 29941-09-13) מיום 9.8.15, בו נקבע כי המשיבה פוטרה כ-75 ימים לאחר חזרתה מחופשת לידה תוך הפרת זכות הטיעון ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן - חוק השוויון), ונפסקו לה סעדים כספיים שונים.

   הרקע לבקשה:

2. המשיבה עבדה בשירות המבקשת, חברת היי-טק, החל מיום 30.11.08. בחודש יוני 2011 קודמה לתפקיד מנהלת משאבי אנוש. ביום 7.12.11 יצאה המשיבה לחופשת לידה וחזרה לעבודה ביום 15.4.12. ביום 27.6.12 קיבלה המשיבה הזמנה לשימוע ליום המחרת. לאחר שנערכה שיחת שימוע, נמסר למשיבה ביום 1.7.12 מכתב פיטורים לאלתר.

3. בתביעה שהוגשה לבית הדין האזורי טענה המשיבה כי פיטוריה נגועים בחוסר תום לב ונעשו בניגוד לחוק השוויון ולחוק עבודת נשים, התשי"ד - 1954 (להלן - חוק עבודת נשים). בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעת המשיבה בחלקה. בית הדין קבע כי למשיבה אמנם נערך שימוע אך נפלו בו פגמים. בית הדין שוכנע כי לא ניתנה למשיבה הזדמנות אמיתית וכנה לשנות את דעתם של הממונים עליה, שכן ההחלטה על פיטוריה התקבלה עוד טרם הזמנתה לשימוע; הזימון לשימוע נעשה בהתראה בת יום אחד בלבד; מכתב הזימון לשימוע היה עמום ולא כלל את הנימוקים שפורטו לאחר מכן בפרוטוקול השימוע; ולאור זאת לא ניתנה למשיבה אפשרות אמיתית להשמיע את טענותיה באשר לליקויים הנטענים בביצוע עבודתה לאחר חזרתה מחופשת הלידה. עוד נקבע כי הדרך בה פוטרה המשיבה – לאלתר, תוך הפצת דוא"ל לכלל העובדים המודיע על פיטוריה, ותוך שלוותה מחוץ לחצרי המבקשת מבלי שהתאפשר לה להיפרד באופן מסודר מהעובדים - לא הייתה ראויה, העצימה את הפגיעה במשיבה ולפיכך מחוסרת תום לב.

4. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי המשיבה פוטרה לאחר יותר מ- 60 ימים ממועד חזרתה מחופשת הלידה, ולפיכך הוראות סעיף 9(ג) לחוק עבודת נשים לא חלות בעניינה. עם זאת, שוכנע כי היה קשר מסוים בין פיטוריה לבין עובדת היותה בחופשת לידה, וכי לולא הייתה יוצאת לחופשת לידה לא הייתה מפוטרת במועד בו פוטרה. בית הדין הדגיש כי אכן הייתה אי שביעות רצון מהתנהלות בעייתית של המשיבה וממערכת יחסים עכורה בינה לבין חלק מהעובדים הממונים עליה או שעובדים מולה, וכי ביקורת דומה הוטחה במשיבה עוד טרם יציאתה לחופשת לידה. עם זאת, ה"טריגר" שהוביל לפיטוריה קשור לכך שהעובדת שהחליפה אותה הייתה מקצועית ונעימה יותר ולכן העדיפו להמשיך ולעבוד מולה, ובכך לא ניתנה למשיבה הזדמנות אמיתית להוכיח את עצמה לאחר שובה מחופשת הלידה. לאור האמור קבע בית הדין כי החלטת המבקשת לפטר את המשיבה הוכתמה בשיקולים זרים, בניגוד לחוק השוויון. כפועל יוצא מקביעות אלה בית הדין האזורי פסק למשיבה פיצוי בגין פגמים שנפלו בהליך השימוע בסך של 25,500 ₪ (בשיעור שלושה חודשי שכר); פיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 10,000 ₪; וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.