קומ ספורט אילת בע"מ נ' פלין הנרי קליימן

השופט רועי פוליאק 

המבקשת הגישה ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט צבי פרנקל ונציגי הציבור גב' מרים יעיש וגב' ציפי בר נוי; פ"ה 67478-06-16) מיום 20.2.2017, לפיו נמחקה תביעה לאישור פסק בוררות חוץ. במקביל להגשת הערעור פנתה המבקשת בבקשה, מושא ההחלטה להלן, למתן סעד זמני בערעור, שהוכתרה כ"בקשה (בהולה) במעמד צד אחד להשארת צו העיקול הזמני עד להכרעה בערעור".

רקע והליכים קודמים

1. ביום 3.6.2015 ניתן בג'נבה, שוויץ, פסק בוררות של בורר ב - BASKETBALL ARBITRAL TRIBUNAL (BAT), שהוא מוסד הבוררות של הפדרציה הבינלאומית לכדורסל (FIBA), לפיו חויבה המבקשת, המפעילה את קבוצת הכדורסל "הפועל אילת", לשלם למשיב, שחקן כדורסל לשעבר בקבוצה שעבד במבקשת, סכום של 40,459$ בתוספת ריבית בשיעור הנקוב בפסק והוצאות משפט. עם זאת נקבע, כי המבקשת זכאית לקזז מסכום החיוב, או לתבוע השבה, של סכומים שישולמו למשיב מחברת ביטוח עקב פציעה שארעה לו ואשר בעטיה, כנטען, הפסיק לשחק בקבוצה (להלן – פסק הבוררות).

2. כאשר נודע למבקשת, כי עקב הפציעה שולמו תשלומים על ידי המוסד לביטוח לאומי בסכום העולה על 200,000 ₪, לחשבון בנק של המשיב בישראל, הגישה המבקשת בבית הדין האזורי תביעה ל"פסק דין הצהרתי – בקשה לאישור פסק בוררות חוץ" (להלן – התובענה) ולצדה בקשה להטלת עיקול על כספי המשיב בחשבון הבנק בו הופקדו התשלומים מהמוסד לביטוח לאומי. בית הדין האזורי (הרשמת רחל גרוס) נעתר לבקשת העיקול וביום 3.7.2016 ניתן צו עיקול על כספי המשיב בבנק הפועלים בע"מ עד לסך של 155,525 ₪ כשיעורו של חיוב המבקשת (40,459$) בפסק הבוררות (להלן – צו העיקול).

3. המבקשת עתרה לבית הדין האזורי בבקשה למתן פסק דין המאשר את פסק הבוררות ומורה על העברת הכספים המעוקלים לחשבונה. המבקשת הבהירה כי יידעה את באת כוח המשיב בתביעה כנגד הביטוח הלאומי, עו"ד אופיר בילו, על הגשת הבקשה לאישור וכי נמסר לה על ידי עו"ד בילו כי האחרונה יידעה את המשיב עצמו על ההליך.

   בית הדין האזורי הנחה את המבקשת, במספר החלטות, להמציא אסמכתא לפיה המשיב יודע שעליו להגיש תגובה לבקשה לאישור פסק בורר, במובחן מעצם ידיעתו על ההליך לאישור פסק הבוררות. משלא עלה בידי המבקשת להמציא אסמכתא כאמור, מחק בית הדין את התביעה בנימוק לפיו "אין מקום לסטות מתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הקובעות שנתבע רשאי להגיש כתב הגנה והוא יהיה חייב לעשות זאת רק אם נדרש לכך בהוראת שופט, כאשר ההוראה תומצא לנתבע לפי טופס 5 לתקנות. משלא הומצאה לנתבע הוראה לפי טופס 5 לתקנות ... ולא הומצאה לו החלטה שעליו להגיש כתב הגנה, אין מקום להיעתר לבקשת המערערת ואין מנוס ממחיקת התובענה". עם זאת, בית הדין ציין בסעיף 7 לפסק הדין, כי "למען הסר ספק, התביעה נמחקה ולא נדחתה ואין מניעה להגישה מחדש" (להלן – פסק הדין).

   הערעור והבקשה לסעד זמני

4. בהודעת הערעור מדגישה המבקשת כי המשיב "קיבל וראה" את בקשת אישור פסק הבוררות ומפנה להחלטת בית הדין האזורי מיום 20.7.2016 לפיה ההמצאה לעו"ד בילו היתה המצאה כדין. יצוין, כי בהחלטה קודמת של בית הדין האזורי הוסרו פרטי עו"ד בילו מהבקשה, לנוכח טענתה כי ייצגה את המשיב "אך ורק" לעניין הפציעה ואין היא מייצגת אותו במחלוקת מול המבקשת. המבקשת לא התנגדה להסרת פרטי עו"ד בילו, בכפוף לקביעה כי בוצעה לידיה המצאה כדין. בהודעת הערעור ציינה את פרטי עורך הדין האמריקאי, עו"ד הייס, שייצג את המשיב בהליך הבוררות, כבא כוחו לעניין הערעור. המשיבה מוסיפה ומציינת כי באי כוחה שוחחו אף עם עו"ד הייס שהודיע שאינו מייצג יותר את המשיב, אך העביר לו מייל שקיבל מהמבקשת לפיו הוא רשאי להתנגד לאישור פסק הבוררות.

   לגוף העניין טוענת המבקשת, כי ענייננו ב"פסק בוררות חוץ" וכי בהתאם לתקנה 10 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, תשכ"ט-1968 (להלן – תקנות הבוררות), "המשיב רשאי להגיש התנגדות לאישור פסק בוררות וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת הודעה על של בקשה לאישור פסק בוררות חוץ ולא יאוחר מ – 45 ימים מהיום שהומצא לו פסק הבורר". ממילא, כך נטען, לא היה מקום להגיש כתב הגנה ומשלא הוגשה התנגדות, למרות שב"כ המבקשת הסביר לב"כ המשיב כי ככל שלא תוגש התנגדות יינתן פסק דין המאשר את פסק הבוררות, היה על בית הדין לקבל את הבקשה ולאשר את פסק החוץ ולא למחוק את הבקשה "עקב סוגיה טכנית גרידא ושולית".

   המבקשת מוסיפה וטוענת, כי המשיב הפר את פסק הבוררות שחייב אותו לדווח על כל תשלום שיקבל מצד שלישי בגין הפציעה וכי קיים "חשש ממשי (למעשה קרוב לודאי), כי ככל שצו העיקול לא יישאר בעינו עד להכרעה בערעור, המשיב יבריח את הכספים שבחשבון הבנק עליו הוטל עיקול כאמור לחו"ל וכי למערערת לא תהיה אפשרות בשל כך לקבל את הכספים שנזקפו לזכותה בפסק בוררות החוץ".

   דיון והכרעה