ע"ע 26196-08-11 מוצרי שלם אריזות (1998) בע"מ נ' מיכאל עזרוב

עניינה של החלטה זו – בקשתה של המערערת (להלן – החברה) לעכב את ההליכים בערעור עד להכרעה בהליך הפלילי בו עומד המשיב לדין.

המשיב פוטר מעבודתו בחברה ללא הודעה מוקדמת ומבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים. לטענת החברה, המשיב ביחד עם שלושה עובדים נוספים של החברה היה שותף למעשה גניבה מהחברה. לאחר פיטוריו, הגיש המשיב תביעה לבית הדין האזורי בחיפה, לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

בית הדין האזורי (השופטת מיכל נעים דיבנר ונציגי הציבור מר דב מרלדר ומר אדם עינב; ס"ע 27685-11-09), לאחר שניתח את עדויות הצדדים, הגיע לכלל מסקנה כי החברה לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי המשיב היה מעורב במעשי הגניבה. בית הדין האזורי הוסיף וקבע בפסק דינו כך:

"לבסוף נציין אך זאת – תיק החקירה כנגד התובע [המשיב – ל.ג.] עדיין פתוח ואנו לא קיבלנו כל אסמכתא כי נסגר. איננו יודעים מה מכיל תיק החקירה בחובו ואם יש בו ראיות טובות המצביעות על התובע כשותף לעבירה הנטענת, אם לאו. מכל מקום, ראיות כאמור, לא הוצגו בפנינו כלל ועל כן אין להבין מדברינו לעיל כאילו קבענו מסמרות בדבר חלקו או העדר חלקו של התובע במעשי הגניבה מהנתבעת [החברה – ל.ג.]. כל שעולה מדברינו לעיל הוא כי לא הוכח בפנינו, במידת ההוכחה המוגברת החלה על הנתבעת, קשר בין התובע למעשי הגניבה שהנתבעת טוענת להם. על כן אין לנו אלא לדחות את טענת הנתבעת לזכותה לשלול מהתובע את זכותו להודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים".

(ההדגשה במקור – ל.ג.).

פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן ביום 19.7.2011. בקשה לעיכוב ביצוע שהגישה החברה נדחתה בהחלטת בית דין זה מיום 22.8.2011, וסכום פסק הדין שולם למשיב.

ביום 21.8.2011, דהיינו לאחר מתן פסק דינו של בית הדין האזורי, הוגש כתב אישום כנגד המשיב.

במסגרת הדיון בערעור ביקשה החברה לעכב את הדיון בערעור עד להכרעה בהליך הפלילי. לטענת החברה, עת התנהל ההליך בבית הדין האזורי סירבה הפרקליטות לאפשר לה לעיין בחומר החקירה, וידוע לה כי יש בחומר החקירה ראיות הקושרות את המשיב למעשי הגניבה; למשיב לא ייגרם כל נזק, כי הוא קיבל את מלוא הסכומים שנפסקו לזכותו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק; שיקולי צדק ומניעת הלכות סותרות מחייבים כי הדיון בערעור יעוכב עד לאחר הכרעה בהליך הפלילי.

המשיב התנגד לבקשה וטען כי החברה מבקשת ליצור "סחבת" בהליך; החברה יכלה לפעול לקבלת חומר החקירה, בין היתר על ידי בקשה למתן צו המחייב את הפרקליטות למסור לה את חומר החקירה; ההליך הפלילי מתמשך בשל הקושי לזמן את עדי התביעה; חלפו כשלוש שנים מאז מתן פסק הדין, ולמשיב זכות כי הליך הערעור יגיע לסיומו בתוך זמן סביר; אין כל ודאות כי לתוצאות ההליך הפלילי יהיו השלכות על פסק הדין מושא הערעור.

לאחר בחינת טענות הצדדים החלטנו כי בנסיבותיו של המקרה הנדון, האיזון הראוי הוא עיכוב ההליכים בערעור עד להכרעה בהליך הפלילי. אכן, למשיב זכות לסיום ההליך בעניינו בתוך פרק זמן סביר, במיוחד אם הוא אינו אחראי, כנטען, לעיכוב בהכרעה בהליך הפלילי. מנגד, גם למערערת הזכות למצות את ההליך ולהוכיח את טענותיה, לרבות באמצעות הראיות בחומר החקירה בהליך הפלילי אשר לא ניתנה לה אפשרות לקבלו במהלך ההתדיינות בהליך בבית הדין האזורי. בהתחשב בעובדה כי כל הסכומים שנפסקו בפסק הדין שולמו למשיב בסמוך לאחר מתן פסק הדין, כך שאין בעיכוב הדיון בערעור משום שלילת זכויותיו של המשיב לפרק זמן בלתי ידוע, אין בעיכוב הדיון משום פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו של המשיב. לעומת זאת, מתן פסק דין בערעור על יסוד חומר הראיות שהיה לפני בית הדין האזורי, עלול לסתום את הגולל על יכולתה של החברה להוכיח את טענותיה.