ע"ע 26189-11-16

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 16.10.16 (השופטת כרמית פלד; ס"ע 34067-08-14). בפסק הדין קיבל בית הדין האזורי ברובה את תביעת המשיב, וחייב את המבקשות, ביחד ולחוד, לשלם לו הפרשי שכר ושעות נוספות לפי צו ההרחבה החל בענף הבניין, חלף הפרשות לפיצויי פיטורים ולתגמולים, החזר ניכויים שנוכו שלא כדין משכרו וזכויות סוציאליות שונות המגיעות לו עבור תקופת עבודתו וסיומה. כל זאת, בסכום כולל של 40,901 ש"ח. כמו כן נדחתה טענת המבקשות כי יש לקזז מן הסכומים שנפסקו למשיב את ערכן הכספי של נקודות זיכוי כפי שחושבו בשכרו. נוסף על כך חויבו המבקשות לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 9,000 ש"ח. בבקשתן טוענות המבקשות כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין במלואו הן נוכח סיכויי הערעור, והן נוכח שיקולי מאזן הנוחות בין הצדדים, באשר הן נכונות להפקיד את מלוא הסכום שנפסק בקופת בית הדין.

הרקע לבקשה

2.המשיב, אזרח אריתראה, הוצב לעבודה על ידי המבקשת 1, י.ב. שיא משאבים בע"מ (להלן: שיא) באתר בנייה בעיר רחובות (להלן: האתר) בתקופה שמיום 1.9.11 ועד ליום 10.11.13, אז הסתיימו יחסי העבודה בנסיבות שנויות במחלוקת בין הצדדים. האתר הופעל על ידי חברת הבנייה צרפתי שמעון בע"מ, היא המבקשת 2 (להלן: צרפתי).

פסק הדין של בית הדין האזורי

3.בית הדין האזורי בחן ראשית את השאלה האם שיא סיפקה לצרפתי "שירותי ניקיון" או שמא סיפקה "שירותי כוח אדם". כך, בין בכלל, ובין בהתייחס למשיב בפרט. בית הדין קבע כי מכלל הראיות שנפרשו לפניו עולה, כי שיא סיפקה לצרפתי שירותי כוח אדם, להבדיל משירותי ניקיון כוללים. באשר למשיב קבע בית הדין, כי הוא נדרש לבצע משימות שניתנו לו על ידי מנהלים מטעם צרפתי, והם אלה שפיקחו על עבודתו; באתר לא היו מנהלים מטעם שיא; לא ניתן לייחס למשיב עבודות מורכבות מתחום הבניה; המשיב לא ביצע עבודות ניקיון "מובהקות", המשיב ביצע עבודות כלליות באתר, החורגות לטעמו של בית הדין מעבודות ניקיון קלאסיות.

4.נוכח מסקנתו כי שיא סיפקה שירותי כוח אדם לצרפתי קבע בית הדין האזורי כי על העסקת המשיב חלות הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 לפיהן חלה חובה להשוות תנאי העסקתו לתנאי העובדים המועסקים על ידי צרפתי, וחובה לקלוט אותו כעובד של צרפתי לאחר תשעה חודשי העסקה. מאחר שצרפתי היא מעסיקה בענף הבנייה, קבע בית הדין כי חלות על העסקת המשיב הוראות צו ההרחבה בענף הבניין. לאחר מכן, קבע בית הדין האזורי כי על פי המציאות בשטח המבקשות הן מעסיקות במשותף של המשיב.

כפועל יוצא ממסקנות אלה קבע בית הדין כי צו ההרחבה חל על המשיב הן מכוח הקביעה כי צרפתי שימשה כמעסיקתו במשותף, והן מכוח הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם. בהמשך לכך קבע בית הדין כי יש לקבל את תחשיב המשיב, לפיו הוא זכאי להפרשי שכר יסוד בהתאם לצו ההרחבה הענפי בענף הבניין וגמול שעות נוספות בסך 27,105 ש"ח.

5.אשר לנסיבות סיום העסקתו של המשיב - בית הדין קבע כי המשיב לא הוכיח כי פוטר מעבודתו, ועל כן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. עם זאת, ובהתייחס לפיצויי הפיטורים החלקיים שתבע המשיב כסעד חלופי, על פי הוראות צו ההרחבה, בית הדין קבע כי כי במהלך תקופת עבודתו שולמו למשיב, באופן נפרד ומובחן, תשלומים בגין "חלף הפרשות לפיצויי פיטורים" בסך 3,412 ש"ח. בית הדין חישב את סכום "חלף ההפרשות" על בסיס 6% מהשכר הענפי לתקופת העבודה בהתחשב בהיקף משרה של 85%, וקבע כי על המבקשות לשלם למשיב את יתרת "חלף ההפרשות" בסך 3,304 ש"ח. בית הדין הוסיף ופסק למשיב סכומים שונים, דמי חופשה, דמי חגים, ופיצוי בגין חלף הפרשות לתגמולים, על סמך הוראות צו ההרחבה בענף הבניין. כמו כן קיבל את תביעת המשיב להחזר ניכויים שלא כדין משכרו.

6.בית הדין דחה את טענת שיא לפיה יש לקזז תמורת הודעה מוקדמת מן הסכומים שייפסקו למשיב. כמו כן, דחה את טענת שיא בנוגע לקיזוז סך 12,777 ש"ח בגין ערכן הכספי של 2.25 נקודות זיכוי ממס הכנסה שזקפה למשיב. בקשר לכך קבע בית הדין כי בנסיבות העניין, שיא המשיכה לנכות מס הכנסה מן המשיב על פי אותה נוסחה שבה השתמשה במשך כל תקופת עבודתו. זאת, אף שביום 4.12.12, במהלך תקופה זו, קיבלה החלטה מפקיד שומה כי מבקשי מקלט מדיני אינם זכאים לנקודות זיכוי במס הכנסה, ואף שהשגה שהגישה נדחתה בחודש אוקטובר 2013. התנהלות זו מלמדת על הסכמתה של שיא, בדרך התנהגות, להמשיך בתשלום למשיב על בסיס אותו חישוב. בית הדין ציין עוד כי שיא לא הוכיחה את טענתה שלמשיב נמסרה בחודש ינואר 2013 הודעה בשפתו על קיזוז ערך נקודות הזיכוי. כמו כן שיא ביקשה לקזז כספים שטרם הועברו ישירות לרשויות המס, ואף מטעם זה אין להורות על קיזוז הסכומים.

7.לאור כלל האמור פסק בית הדין למשיב סך 40,901 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.10.12, הוא אמצע תקופת ההעסקה, ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן חייב בית הדין את המבקשות בתשלום הוצאות המשיב ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 9,000 ש"ח.