פרבר ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

השופטת נטע רות

1.לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תיק תע"א 10197/08; השופטת אסנת רובוביץ – ברכש ונציגי הציבור עזרא חלילי ואהובה גנור) שבו נדחתה תביעת המערערים, עורכי דין בלשכה המשפטית במוסד לביטוח לאומי (להלן – המוסד או המוסד לביטוח לאומי), לקבלת תוספת משפטנים בשיעור 15% מכוח ההסכם הקיבוצי המיוחד, שנחתם ביום 4.12.06 בין מדינת ישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן – התוספת; להלן - הסכם 2006 או ההסכם ולהלן – ההסתדרות).

רקע כללי

2.המשיב 1 הינו תאגיד סטטוטורי הפועל בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי). מכוח סעיף 22(ב) לחוק זה חלים על עובדי המוסד תנאי עבודתם של עובדי המדינה. המוסד הינו "גוף מתוקצב" כמשמעו בחוק יסודות התקציב התשמ"ה – 1985 (להלן - חוק יסודות התקציב). משכך, חלות עליו גם הוראות סעיף 29 לחוק יסודות התקציב האוסרות על מתן הטבות כספיות חורגות הקשורות לעבודה "אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כלל עובדי המדינה או באישורו של שר האוצר". זאת לצד הוראות סעיפים 29א ו-29ב לחוק יסודות התקציב שעניינן בדיקת "הסכם חורג" או "בטלות הסכם חורג".

3.המשיבה 2 (להלן – המדינה) הינה צד להסכמים קיבוציים ולהסדרים החלים על משפטנים ופרקליטים המועסקים בשירותה, החלים כאמור גם על משפטני המוסד. בנוסף, היא מפקחת על תנאי ההעסקה של המשפטנים בשירות הציבורי, לרבות משפטני המוסד על פי חוק יסודות התקציב, באמצעות הממונה על השכר באוצר (להלן – הממונה על השכר).

4.המערערת 1 התקבלה לעבודה כעורכת דין במוסד, ללא ניסיון קודם, ביום 20.12.2000 והיא החלה את העסקתה בחוזה מיוחד לפי תקנה 1(2) לתקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד) התש"ך – 1960. המערער 2 – התקבל לעבודה במוסד כעורך דין בחוזה מיוחד, גם הוא ללא ניסיון קודם, ביום 2.7.2000. שני המערערים נקלטו לעבודה בדרגה ב2' ושניהם היו בעלי תואר ראשון. זאת שעה שעל פי הוראות התקשי"ר, כפי שהיו בתוקף באותו מועד, ניתן היה לקלוט לעבודה משפטן בשירות המדינה, ללא ניסיון קודם בעל תואר ראשון, בדרגה ג' לכל היותר (דרגה הנמוכה בשלוש דרגות מן הדרגה שבה נקלטו המערערים לעבודה במוסד).

המערערת 1 קודמה לדרגה א' ביום 20.12.2002, לדרגה א1' – ביום 1.2.2005, לדרגה א2' – ביום 1.2.2007 וקיבלה קביעות ביום 20.12.2005.

המערער 2 קודם לדרגה א' ביום 1.7.2002, לדרגה א1' – ביום 1.7.2004, לדרגה א2' – ביום 1.7.2006 וקיבל קביעות ביום 2.7.2005.

5.אין חולק כי לשני המערערים לא שולמה התוספת מכוח הסכם 2006. זאת לטענת המשיבים, מחמת העובדה שאין בהסכם זה כדי לזכות את המערערים בקבלתה, נוכח המועד והדרגה שבה הם התקבלו לעבודה במוסד, וכן בשים לב לכך שהם נקלטו לעבודה בדרגה העולה על זו לה היו זכאים על פי הדין.

6.לצורך השלמת התמונה הצריכה להכרעה נסקור את הרקע להסכם 2006 ובכלל כך את ההסכמים שקדמו לו המתייחסים לתוספת, וכן את המחלוקות שהתגלעו בנוגע לאופן יישומם, שהובילו לכריתתו של הסכם 2006. הסכם שנועד בעיקרו להביא להפסקת תשלומה של התוספת למשפטנים בחוזה מיוחד, כפיצוי על העדר ביטחון תעסוקתי והעדר זכויות סוציאליות בתמורה לקידום בדרגות: