ע"ע 25663-07-16

מיום 14.7.16, קבע בית הדין האזורי, כי משהוגש ערעור, הבקשה לעיכוב ביצוע תידון על ידי בית משפט שלערעור, ואין לבית הדין האזורי סמכות לדון בה. מכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי.

הרקע לבקשה:

המבקשת עבדה בביתה של המשיבה בעבודת משק בית במשך שבעה חודשים, מיום 11.11.11 ועד יום 6.6.12. ביום 14.6.12 שלחה המשיבה אל המבקשת מכתב בדואר רשום בדבר סיום העסקתה, בצירוף המחאה בסך של 1,400 ₪, בגין תמורת הודעה מוקדמת ופדיון יתרת החופשה. מספר ימים לאחר מכן שלחה המשיבה למבקשת מכתב נוסף, שבו המחאה על סך 650 ₪ עבור תשלום דמי חג וחודש פנסיית חובה.

בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבה לתשלום פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב-2002, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי עריכת שימוע וזכויות סוציאליות נוספות המגיעות לה, לטענתה, בשל תקופת העבודה וסיומה. התביעה, בגין תקופת עבודה של כשבעה חודשים בלבד, עמדה על סך של למעלה מ- 35,000 ₪.

בפסק הדין מושא הבקשה נדחתה תביעתה של המבקשת במלואה. אשר למתכונת העסקה, נקבע, בהסתמך על עדותה האמינה ועקבית של המשיבה, כי סוכם שהמבקשת תעבוד במשך 3 ימים בשבוע, 4 שעות בכל פעם, בשכר של 50 ₪ לשעה; עדותה של המבקשת בעניין זה קרסה, והיא לא ידעה להסביר מדוע גרסתה, לפיה סוכם על ארבעה ימים בשבוע, לא מתיישבת עם רישומים חלקיים שהיא עצמה הציגה, ומנוגדת להצהרות של בא כוחה. אשר לנסיבות העבודה, התקבלה גרסת המשיבה לפיה תחילה היתה מרוצה מעבודתה של המבקשת ואף המליצה עליה, אולם לאחר זמן מה החלה להביע חוסר שביעות רצון מאיכות עבודתה ומהעובדה שלא עבדה את מלוא מכסת שעות העבודה עליהן קיבלה שכר; רישומי דו"ח מערכת האזעקה תמכו בטענתה של המשיבה בדבר חוסר שעות העבודה; נקבע כי התקיימו שיחות הבהרה, והמבקשת הבטיחה כי עבודתה תשתפר וגם ההקפדה על שעות העבודה, אולם לאחר מכן התנהלה "שיחה רצינית" ביום 6.6.12, במהלכה המבקשת הגיבה בזעם, עזבה את המקום, ונמנעה מליצור קשר עם המשיבה; גרסתה של המשיבה לפיה המבקשת פוטרה ביום 6.6.12, עלה בקנה אחד עם הזמנים המפורטים בתצהירה של המבקשת כי עבדה בבית ביום 6.6.12, וכן עם המכתב מיום 14.6.12, וההמחאות שנשלחו וגם עם העובדה שהמבקשת החזירה מפתחות הבית למשיבה רק בדיון בבית הדין. בנסיבות אלה נדחתה תביעה לפיצויים בגין אי עריכת שימוע וסכומים נוספים בגין הפיטורים.

אשר לזכויות נוספות נקבע, כי המבקשת קיבלה פדיון חופשה ותמורת הודעה מוקדמת באמצעות המחאה, עם סיום עבודתה; המבקשת עבדה שבעה חודשים ולכן היתה זכאית לדמי גמולים לפנסיה בתום ששה חודשי עבודה בגין חודש אחד, וסכום זה שולם לה; התביעה לפיצוי בגין אי קבלת הודעה על תנאי עבודה בכתב נדחתה, הואיל והחוק החל מיום 11.12.11, על הודעות שהיה על המעסיק לתת מיום תחילתו של הסעיף ולא במועדים מוקדמים לו; צו ההרחבה בענף הניקיון לא חל על העסקה במשק הבית, כפי שעולה מסעיף 2 לצו.

בהתחשב בכך שהתביעה נדחתה על כל ראשיה, ובהתחשב בסכום התביעה, חויבה המבקשת בהוצאות משפט לטובת המשיבה, כאמור לעיל.

הבקשה וטענות הצדדים: