ע"ע 23598-02-12 סלאמנה נ' מועצה מקומית כעביה טבאש

השופט אילן איטח

1. ביום 25.5.15 התקיים דיון בערעור. המערערות לא התייצבו לדיון למרות שהוזמנו אליו כדין. לבקשת המשיבה, במעמד הדיון ניתן פסק דין המורה על מחיקת הערעור ללא צו להוצאות (להלן - פסק הדין).

2. המערערות הגישו בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרן. לבקשה צורף תצהירה של מזכירה במשרד בא כוח המערערות. בבקשה ובתצהיר נטען כי לא היה ידוע למשרד על מועד הדיון, אשר נקבע בהודעת מזכירות מיום 10.3.15 ונשלח בדואר האלקטרוני ביום 11.3.15.

3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, בין היתר, המערערות לא הגישו תצהיר של בא כוח המערערות כנדרש בתקנות, כן נטען שהמערערות לא התייחסו לסיכויי ערעורן. לחילופין ביקשה המשיבה לחייב את המערערות בהוצאות.

4. ביום 18.6.15 ניתנה ההחלטה הבאה:

   "ב"כ המערערות יבהיר האם הטענה היא שההחלטה מיום 10.3.15 לא הומצאה למשרדו- כי אז עליו לתמוך טענתו זו בתצהיר כאמור בתקנה 497ה(ב) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, או שמא הטענה היא לטעות רישום מועד הדיון ביומן. הבהרת ב"כ המערערות עד ליום 25.6.15"

5. ביום 21.6.15 הוגש תצהיר בא כוח המערערות ובו נטען כי "כל האמור בבקשות מטעם המערערות ובתגובות לעניין הדיון שהיה קבוע לחודש יולי והוקדם לחודש מאי, הינם למיטב ידיעתי אמת".

6. המשיבה לא התייחסה לתצהיר בא כוח המערערות, על אף ההזדמנות שניתנה לה לעשות כן.

7. מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, חלות בבית הדין לעבודה תקנות 475 עד 503 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות), שעניינן המצאת כתבי בית דין.

8. סעיף 1 לתקנות מגדיר "כתב בי-דין" כך "כל מסמך שניתן למסרו או להמציאו על פי תקנות אלה, לרבות החלטה, פסיקתה, הודעה, דרישה והזמנת בעל דין או עד". תקנה 475 לתקנות מאפשרת המצאת "כתב בי-דין" באחת מכמה דרכים המפורטות שם, ובכללן המצאה בדואר אלקטרוני. כאמור, כתב בי-דין במקרה זה - ההזמנה לדיון, נשלח לבא כוח המערערות באמצעות הדואר האלקטרוני בתנאים שקבועים בתקנה ולפיכך נחשבת ההזמנה לדיון כמי שהומצאה אליו.