ע"ע 23392-12-12 גולדברג נ' ניר עבודות חקלאיות בע"מ

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (הנשיאה ורד שפר ונציגי הציבור מר יוסי עבאדי וגב' אהובה ליפמן; ס"ע 848-01-11), במסגרתו התקבלה בחלקה תביעתו של המערער לזכויות סוציאליות שהגיעו לו כתוצאה מעבודתו במשיבה בענף החקלאות וסיומה.

    

   התשתית העובדתית ופסק דינו של בית הדין האזורי

2. המשיבה הנה חברה פרטית העוסקת בחקלאות, ומעבדת אדמות ברחבי הארץ בהתאם לעונות השנה. המערער עבד במשיבה כמפעיל ציוד חקלאי כבד משך תקופה השנויה במחלוקת, שהסתיימה בחודש אוגוסט 2010. בכתב התביעה טען המערער כי פוטר, וכפועל יוצא מכך דרש פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת וכן זכויות סוציאליות שונות מכוח חוקי המגן ומכוח הסכמים קיבוציים בענף החקלאות.

    

3. בית הדין האזורי, לאחר שמיעת המערער ועד מטעמו כמו גם שלושה עדים מטעם המשיבה, קיבל את גרסת המשיבה לפיה המערער החל את עבודתו בחודש אוקטובר 2001 (ולא בחודש מאי 1999 כפי שטען), וכי חלו הפסקות בעבודתו שלא בשל היותו "עובד עונתי". לפי קביעת בית הדין, מערכת יחסי העבודה בין הצדדים התפרסה על פני ארבע תקופות - אוקטובר ונובמבר 2001; מאי 2002 עד ינואר 2004; מאי 2004 ועד 20.12.05; והתקופה האחרונה והרלוונטית לתביעה - החל מיום 8.4.06 ועד חודש אוגוסט 2010.

    

   בית הדין הוסיף וקבע כי שכרו של המערער עמד על שכר שעתי בסך של 31.6 ₪; כי הוא קיבל שכר בגין 8 שעות עבודה ליום גם אם עבד יותר מכך או פחות מכך; וכי לא הוכחה חלותם של ההסכמים הקיבוציים בענף החקלאות, אך המערער זכאי לזכויות מכוח צו ההרחבה בענף זה (להלן: צו ההרחבה).

    

4. בית הדין קבע עוד כי "ניתוח הראיות והעדויות שהיו בפנינו מטה את הכף לכיוון הקביעה כי התובע התפטר מעבודתו". בית הדין שוכנע כי הגם שהמשיבה הפסידה במכרז להמשך חכירת שטחים חקלאיים באגמון החולה בחודש אוקטובר 2010, והגם שפיטרה כתוצאה מכך שני עובדים באותו חודש - סיום עבודתו של המערער חודשיים טרם לכן לא נבע מהפסד המכרז.

    

   בית הדין הדגיש כי המערער ביצע מטלות גם בשטחים אחרים (דוגמת מטעי שקדים), ולא רק באגמון החולה, וממילא ניתן היה להמשיך ולהעסיקו לאחר אוקטובר 2010 בשטחים אחרים. בית הדין הוסיף וקבע כי גרסת המשיבה, לפיה המערער "נעלם, הפסיק לענות לטלפונים מעובדי הנתבעת, וטרק את הטלפון למנהל הנתבעת לאחר שזה הצליח לאתר את מספר הטלפון החדש שלו" - לא נסתרה ועדויות עדי המשיבה בקשר לכך היו "מהימנות ועקביות". על בסיס גרסה זו וראיות נוספות, הגיע בית הדין למסקנה כי המערער הוא שעזב את עבודתו לאחר שהסתבר כי העבודה באגמון החולה עתידה להסתיים; לאחר שהבין שיהא עליו להמשיך בביצוע מטלות אותן לא חפץ לבצע (כגון ריסוס); וכאשר קיבל הצעת עבודה חלופית לה בחר להיענות.