ע"ע 23312-07-15 חן בקרת אקלים בע"מ נ' דאבאבה ניקצ'ין

השופטת סיגל דוידוב - מוטולה

1. בבית הדין האזורי בתל אביב התבררה תביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשת לתשלום זכויות סוציאליות שונות המגיעות לו, לטענתו, בגין תקופת עבודתו אצל המבקשת (כשלוש שנים) וסיומה (בסוף חודש יולי 2014). סכום התביעה עמד על סך של 56,098 ₪ (בגין פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, וכן פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה). המבקשת התגוננה בטענה שעם סיום עבודת המשיב, אשר חדל להגיע לעבודה ללא כל הודעה, ערכה גמר חשבון לשנת 2014 ושלחה לו המחאה בסך של 1,974 ₪, הכולל פדיון חופשה ודמי הבראה. עוד טענה המבקשת כי אין חובה להפריש לפנסיה כאשר מדובר בעובד זר, והוסיפה כי לפי ההנחיות שקיבלה ממשרד הכלכלה פתחה (לאחר הגשת התביעה) פיקדון במסגרת חשבון הבנק שלה, אליו ביצעה הפקדות בשיעור הסכומים המגיעים למשיב ואף למעלה מכך, כאשר הסכום המגיע למשיב ישוחרר לזכותו עם עזיבתו את ישראל.

2. במהלך דיון מקדמי הסמיכו הצדדים את בית הדין האזורי לפסוק בדרך של פשרה, בגבולות בין 15,000 ₪ ל- 30,000 ₪, ללא נימוקים, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. על יסוד הסמכה זו פסק בית הדין האזורי (השופטת יהודית הופמן; סע"ש 14331-11-14), ביום 7.7.15, כי על המבקשת לשלם למשיב – לסילוק כל תביעותיו בגין תקופת העבודה וסיומה - סך של 10,500 ₪ כפיצוי על אי ביצוע הפרשות לפנסיה; סך של 5,000 ₪ כפיצויי פיטורים; ושכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ (להלן - פסק הדין).

    

    

3. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה שלפני, בה היא עותרת לעיכוב חלקי של פסק הדין המתייחס לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה (סך של 10,500 ₪), עד להכרעה בערעור. לטענתה, אין אפשרות מעשית להפריש עבור עובד זר, מבקש מקלט מדיני, סכומים המיועדים לחסכון פנסיוני. לשיטתה, בהתאם לחוק עובדים זרים, התשנ"א – 1991; בהתאם לתכלית צו ההרחבה הכללי בנושא הפנסיה; ובהתאם להנחיות שקיבלה ממשרד הכלכלה – פתחה פיקדון במסגרת חשבון הבנק שלה, אליו ביצעה הפקדות של סכומים שיגיעו למשיב לכשיצא מהארץ, ושיעורם גבוה מהסכום המגיע לו בגין הפרשות פנסיוניות. עוד טענה כי ציינה מפורשות בפני בית הדין קמא שהיא מוכנה ליתן "כתב התחייבות" או כל מסמך אחר שיהא בו כדי להבטיח את זכויות הפנסיה של המשיב בעת יציאתו מן הארץ.

   עוד מציינת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן ממילא אין המשיב זכאי לקבל כספים אלו בעת הזו. כן נטען כי לא יהא בידי המבקשת להשיב את המצב לקדמותו ולגבות חזרה סכום זה מן המשיב, אשר עזב את עבודתו ללא כל הודעה, ניתק את הקשר באופן חד צדדי ואף התעלם מפניותיה.

    

4. המשיב מתנגד לבקשה בהתבסס על הכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בפסק דין כספי. לגופם של דברים טוען המשיב כי סיכויי ערעור המבקשת אפסיים בהתחשב בעובדה שהצדדים קיבלו את הצעת בית הדין והסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה ללא נימוקים, ודאי כשנפסק סכום ברף הנמוך ביותר. עוד נטען כי לפי צו ההרחבה משנת 2008 שחל על הצדדים, ולאור ההלכה הפסוקה (ע"ע (ארצי) 137/08 מטין אילינדז –פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין (22.8.10); בר"ע (ארצי) 6959-06-15 Musabal Abdalla - טלרן אחזקות ונקיון (2000) בע"מ (15.7.15)), למשיב מוקנית הזכות לפיצוי כספי בגין העדר הפרשות לפנסיה, בגובה ההפרשות שלא הועברו.

   המשיב מוסיף וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בקשר לכך נטען כי אין להסתפק בטענה כללית בעניין אי יכולתו של המשיב להחזיר את הסכום הפסוק אם יתקבל הערעור. כן נטען כי הבקשה הוגשה מתוך ניסיון המבקשת להתחמק מתשלום זכויות סוציאליות המגיעות למשיב, אשר עבד שעות ארוכות כל יום במשך מספר שנים והמבקשת הלינה את זכויותיו כל תקופת עבודתו.

    

5. בתשובה לתגובת המשיב, חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה ומלינה על כך שפסק הדין האזורי ניתן תוך התעלמות מטענותיה וללא ביסוס בראיות. המבקשת מבהירה כי היא אינה מתכחשת לחובה המוטלת עליה להפריש לפנסיה, ולכן הפקידה לחשבון הבנק שלה סכומים בשיעור ההפרשות כמפורט לעיל. עוד נטען כי הסכום הפסוק, אשר בעדו לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, הועבר לידי המשיב.