ע"ע 23276-03-16

לפניי בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 25.1.16 (השופט אורן שגב ונציגת הציבור גב' צביה דגני; ס"ע 44872-04-12).

רקע עובדתי והודעת הערעור

המבקש, נהג אוטובוס במקצועו, עבד אצל המשיבה בתקופה שבין חודש אוגוסט 2007 ועד לפיטוריו בחודש נובמבר 2011. בבית הדין קמא התבררה תביעתו של המבקש לפיצויים ולזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו וסיומה, לרבות פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הפרת הסכם, הפרשי שכר, הבראה, חופשה, הפרשות פנסיוניות, גמול בגין עבודה בשעות נוספות בשיעור עבור ימי שישי, וביגוד בסך 169,400 ₪ (קרן).

בית הדין קמא דחה את תביעתו של המבקש וחייב אותו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪. בדחותו את התביעה קבע בית הדין קמא כי בתצהירו המבקש הרחיב את חזית התביעה וזנח חלקים אחרים הימנה, ועל כן הדיון בתובענה לא חרג מהמסגרת שהותוותה על ידי המבקש לראשונה בכתב התביעה.

למבקש שולמו פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת והמחלוקת שנותרה בין הצדדים הצטמצמה לשאלה אם נותר הפרש לתשלום, הנובע מפלוגתא לגבי גובה השכר הקובע לחישוב רכיבי התביעה. על יסוד תלושי המשכורת, בית הדין קבע כי המבקש הועסק במשרה חלקית, ומשלא הייתה התחייבות להעסיקו במשרה מלאה בית הדין הגיע למסקנה לפיה זכויותיו שולמו במלואן. באשר לתביעה לשעות נוספות בימי שישי, בית הדין קבע כי המבקש בעצמו העיד כי בדרך כלל לא הועסק בימי שישי וככלל לא הוכיח כי שכרו לא שולם בהתאם לדין. בכל הנוגע לתביעה לדמי הבראה, בית הדין קבע על יסוד תלושי המשכורת של המבקש כי אלה שולמו לו במלואם ואף מעבר לזכאותו. התביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם העבודה ופיטורים שלא כדין נדחתה אף היא שכן בית הדין הגיע למסקנה כי הוא פוטר מעבודתו, לאחר שימוע, נוכח העובדה כי הצטברו למבקש אירועי משמעת ותקריות בטיחות רבות, לרבות תלונות של פקחי משרד התחבורה, תלונות של קצין הבטיחות, תלונות של מנהל הסניף וכיוב' ולא היה בנסיבות אלה כדי להצדיק פיצוי נוסף למבקש מעבר לפיצויי הפיטורים ששולמו.

כאמור, רכיבי התביעה שנכללו בכתב התביעה וביניהם, הפרשי שכר, פדיון חופשה, תשלום בגין ביגוד והנעלה והפרשות פנסיוניות, נזנחו על ידי המבקש ונדחו בשל כך בפסק הדין.