ע"ע 23015-01-15 . ניתנה ביום 12 מרץ 2015

לפניי בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת בערעור.

רקע כללי

המבקשת הינה באת כוחו של מר הבציון סמסון, עובד ניקיון, מבקש מקלט מאריתריאה (להלן: "העובד"), שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה בת"א תביעה, בין היתר, נגד המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה וזכויות סוציאליות נוספות ע"ס 26,200 ₪.

המשיבה הגישה נגד העובד והמבקשת תביעה שכנגד ע"ס 71,259 ₪. בכתב התביעה שכנגד טענה המשיבה כי מבקשת פנתה לאחר סיום עבודתו של העובד במכתב אליה, עם העתק למשרד התמ"ת שכל תכליתו להלך עליה אימים ולפגוע בה באופן המקים לה עילות תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, עוולת הרשלנות, עוולת הנגישה ומכוח כללי לשכת עורכי הדין.

בית הדין קמא (השופט דורי ספיבק ונציגי הציבור גב' נעה נוריאל ומר רון ורדי; סע"ש 34238-10-13) הורה ביום 14.12.14 על סילוק התביעה נגד המבקשת על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית של בית הדין לדון בתביעה של מעסיק נגד בא כוחו של העובד וחייב את המשיבה בהוצאות שכר טרחת המבקשת בסך של 10,000 ₪.

בית הדין אף דחה את טענותיה של המשיבה אשר ביקשה לחילופין להעביר את תביעתה לבית המשפט המוסמך וזאת מן הטעם שכתב התביעה שכנגד עמוס בטענות גם כנגד העובד עצמו, טענות המצויות בסמכות בית הדין לעבודה ואשר צפויים להתברר במסגרת התיק העיקרי. בית הדין קבע כי לא ניתן להעביר את התביעה שכנגד לבית המשפט המוסמך כמו שהיא, וככל שהיה עושה כן ממילא היה נדרש תיקון של כתב התביעה על מנת שיכלול אך ורק את הטענות נגד המבקשת, להבדיל מהטענות נגד העובד. עם זאת, בית הדין קבע שאין בהחלטתו כדי למנוע מהמשיבה להגיש כתב תביעה ערוך מחדש בערכאה המוסמכת.