בפסק הדין מושא הבקשה, התקבלה תביעתו של המשיב ברובה. בית הדין קבע, בהסתמך על מכלול הראיות שהובאו בפניו, כי המשיב הועסק בחצרי המבקשת ברציפות החל מיום 2.1.11 ועד ליום 31.10.13, כאשר בחלק מהתקופה (2.1.11- 12.1.12) הועסק באמצעות המשיבה 2, וביתרתה על ידי המשיבה 3. בית הדין הוסיף וקבע כי יש לראות במבקשת כמעסיקה במשותף של המשיב בכל תקופת עבודתו בקניון וכאחראית לתשלום זכויותיו הסוציאליות, נוכח העדר כל פיקוח מצידה על תשלום זכויותיו. בית הדין קיבל את גרסתו העובדתית של המשיב בדבר פיטורים ובהתאם חייב את המבקשת לשלם למשיב פיצויי פיטורים בסך של 12,169 ₪ וחלף הודעה מוקדמת בסך של 4,300 ₪.
אשר ליתר הזכויות - המבקשת והמשיבה 2 חויבו, ביחד ולחוד, עבור תקופת העבודה באמצעות המשיבה 2, בתשלום פיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לפנסיה לפי צו ההרחבה בענף הניקיון בסך של 3,096 ₪, פדיון חופשה בסך 2,035 ₪, ודמי הבראה בסך 371 ₪. במהלך הדיון אישרה המשיבה 2 את זכאות המשיב לתמורה בגין עבודה בשעות נוספות, ובהתאם נפסק לטובתו סך של 483 ₪. בנוסף לכך חויבה המבקשת לבדה, בגין תקופת ההעסקה שלאחר יום 12.1.12, בפיצוי חלף הפרשות פנסיוניות בסך של 5,676 ₪, פדיון חופשה בסך 1,435 ₪, ודמי הבראה בסך של 2,229 ₪. שאר התביעות נדחו. לאור התוצאה, חויבה המבקשת בשכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪, ואילו המשיבה 2 חויבה בסך של 3,000 ₪.