ע"ע 21867-05-16 ואח' עם הזרם בע"מ נ' טימור פורמנוב

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט אורן שגב ונציגי הציבור מר הרצל גבע וגב' שרה חורש; ס"ע 5688-07-11) מיום 5.4.16.

הרקע לבקשה:

2.המשיב עבד במבקשת, כחשמלאי, החל מיום 1.2.10 ועד ליום 16.3.11. בתביעה שהגישה נגדו המבקשת טענה כי הפר את התחייבותו לעבוד אצלה חמש שנים לפחות ובהתאם יש לחייבו בפיצוי מוסכם בסך של 40,000 ₪ (בהתאם להסכם העבודה עליו חתם) וכן בפיצוי על נזקים שנגרמו לה, בין היתר נוכח ההוצאות שהוציאה לצורך הכשרתו. המשיב מצידו הגיש תביעה שכנגד, במסגרתה תבע פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות וזכויות סוציאליות נוספות.

3.בית הדין האזורי, לאחר שמיעת ראיות, דחה את תביעת המבקשת וקיבל בחלקה את התביעה שכנגד שהגיש המשיב.

בית הדין קבע כי אין ליתן תוקף להתחייבותו של המשיב לתשלום פיצוי מוסכם בסך 40,000 ₪ - בהתחשב בכך שלא הוכח שיעור הסכומים שהושקעו בהכשרתו (למעט סך של כ- 5,000 ₪); לא קיים יחס סביר בין גובה הפיצוי לבין עלות הכשרתו של העובד, כמו גם בין משך תקופת ההתחייבות וסבירותה ביחס להכשרה שניתנה לעובד; אין יחס סביר בין סכום ההשבה לבין רמת השתכרותו של העובד; יש להביא בחשבון את פער הכוחות בין החברה לבין העובד במועד חתימת הסכם העבודה; והגבלת עיסוקו למשך חמש שנים מול תשלום שכרו בסך 10,000 ₪ בגין 11 שעות עבודה ביום, מובילה לפגיעה משמעותית בחופש העיסוק שלו, ללא קבלת תמורה נאותה. כפועל יוצא מקביעות אלה נדחתה תביעתה של המבקשת לחייב את המשיב בפיצוי המוסכם ובהשבת עלות ההכשרה. כמו כן, נדחו יתר רכיבי תביעת המבקשת, בהעדר הוכחה.

6.אשר לתביעת המשיב, בית הדין קיבל את גרסת המבקשת לפיה המשיב ביצע עבודות פרטיות תוך כדי שהצהיר על חופשת מחלה; התרשם כי עדותו בנוגע לנסיבות סיום העבודה הייתה מהוססת ומתחמקת; וקבע כי המשיב התפטר מעבודתו שלא בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. בהתאם, נדחתה תביעתו של המשיב לפיצויי פיטורים והוא חויב בתשלום חלף הודעה מוקדמת למבקשת בסך 10,800 ₪. בכל הנוגע לתשלום שעות נוספות - קבע בית הדין כי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה) חל על העסקת המשיב; כי אינו מקבל את רישום השעות שערך המשיב אך המבקשת מצידה לא הגישה רישום כלשהו של שעות העבודה והדבר מעביר אליה את נטל ההוכחה עד 60 שעות נוספות בחודש; והדבר מתיישב עם הסכם העבודה במסגרתו נדרש המשיב לעבוד 11 שעות עבודה ביום. לאור זאת חויבה המבקשת לשלם למשיב גמול שעות נוספות בגין 60 שעות נוספות בחודש (44 שעות בתעריף 125% ו – 16 שעות בתעריף 150%) בסך כולל של 59,566 ₪. עוד נפסקו לזכות המשיב הפרשי שכר בסך 1,351 ₪; פדיון חופשה בסך 864 ₪; דמי הבראה בסך 2,457 ₪; פיצוי בשל אי ביטוח פנסיוני בסך 7,000 ₪; וכן תשלום שכר עבודה של יום אחד בסך 940 ₪. תביעות המשיב לפיצוי בגין אי מסירת תלושים ובגין אי הפרשה לקרן השתלמות - נדחו. לאור התוצאה, לא ניתן צו להוצאות.

הבקשה וטענות הצדדים:

7.המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין אשר סב על דחיית תביעתה לתשלום הפיצוי המוסכם ופיצוי על הנזקים שנגרמו לה עקב התנהלות המשיב, וכן על חיובה בתשלום גמול שעות נוספות. במקביל להגשת הערעור הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע פסק הדין.

להשלמת התמונה יצוין כי גם המשיב הגיש ערעור, במסגרתו הוא מלין על דחיית התביעה לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, וכן לפיצוי בשל פיטורים שלא כדין; קבלת התביעה לתשלום גמול שעות נוספות באופן חלקי; וכן אי חיוב החברה בהוצאות משפט.

8.במסגרת הבקשה טוענת המבקשת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. לטענתה, טעה בית הדין בכך שלמרות קביעות עובדתיות חד משמעיות לפיהן המשיב הפר את חוזה העבודה שלו ונטש את עבודתו בחוסר תום לב תוך התחזות לחולה - אין לחייבו בפיצוי המבקשת על הנזקים שנגרמו לה בשל התנהלותו, תוך התעלמות מן ההסכמות החוזיות; מהכספים שהושקעו לצורך הכשרתו; ומכך שהוקמה במבקשת מחלקה חדשה (מחלקת מתח גבוה) בהתבסס בין היתר על התחייבויות המשיב. עוד נטען, כי טעה בית הדין בהחלת חוק שעות עבודה ומנוחה על יחסי העבודה, שכן המשיב היה שני בחשיבותו בחברה רק למנהל המבקשת. משכך, אינו זכאי לגמול שעות נוספות.