ע"ע 21585-02-16

סגנית הנשיא ורדה וירט ליבנה

1. לפניי בקשה דחופה לעיכוב ביצוע ארעי של פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (ס"ע 13844-12-14; השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור גב' גילה פרימק ומר נתי ביאליסטוק כהן) מיום 13.1.16.

   הרקע לבקשה:

2. המשיבה עבדה כמנהלת תחנת הדלק "בעל הטורים" במשיבה במשך 14 שנים (6 שנים מתוכם אצל הבעלות הקודמת של התחנה). בשנת 2011 הציגה המשיבה למבקשת אישור רפואי ולפיו בשל הריונה עליה לעבוד חמש שעות ביום בלבד. בחודשים האחרונים להריונה של המשיבה הציבה המבקשת בתחנה מנהל נוסף. המשיבה ילדה ביום 10.10.11 ויצאה לחופשת לידה. לקראת שובה של המבקשת מחופשת הלידה, זימנה המבקשת את המשיבה לשיחה ובה הודיעה לה כי היא מועברת לעבוד כמנהלת תחנת הדלק "תלפיות מזרח". החל מיום למחרת שובה של המשיבה מחופשת הלידה, ובמשך כחודשיים, שהתה המשיבה בחופשת מחלה, שלאחריה לא שבה לעבודתה במבקשת.

3. המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה בגין פיטוריה בהריון ועתרה לתשלום פיצוי לפי חוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים) ולפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (חוק שוויון הזדמנויות בעבודה), לפיצוי בגין אי קיום חובת שימוע, לפיצוי בגין עגמת נפש ולתשלום בגין הפסד זכויות סוציאליות. כן תבעה המבקשת תשלום עבור עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה וחלף הודעה מוקדמת.

4. בית הדין האזורי קיבל את התביעה ברובה הגדול, ובהתאם לפסיקה בעניין ע"ע 627/06 אורלי מורי – מ.ד.פ ילו בע"מ מיום 13.6.08 קבע כי בהתנהלותה של המבקשת בהעברת המשיבה מתפקידה בניהול תחנת הדלק "בעל הטורים" לתחנת "תלפיות מזרח" היה למעשה משום פיטורי עובדת בהריון. לפיכך, פסק למשיבה פיצוי לפי סעיף 9(ג)(1א) לחוק עבודת נשים, בגובה 6 חודשי שכר, בסך 40,200 ₪.

   כן קבע בית הדין האזורי כי התנהלותה של המבקשת היתה אף אפליה אסורה מחמת הריון לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ופסק לה 50,000 ₪ פיצוי בגין זאת.

   כמו כן קבע בית הדין האזורי כי המבקשת לא קיימה למשיבה שימוע טרם ההחלטה על שינוי תפקידה אלא הודיעה לה את תוכן ההחלטה מבלי שניתנה לה ההזדמנות להגיב או להתנגד לה, ופסק לה פיצוי בגובה 6 חודשי שכר בסך 40,200 ₪.

   כן פסק בית הדין האזורי לזכות המשיבה פיצוי בגין נזק לא ממוני בגין עגמת נפש בסך 10,000 ₪.

   לאור קביעת בית הדין האזורי כי המשיבה פוטרה מעבודתה, נפסק לזכותה שכר בגין 60 הימים המוגנים מפיטורים לאחר שובה מחופשת הלידה בסך 13,400 ₪, וכן תשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 6,700 ₪.

   כמו כן נתקבלה התביעה לתשלום בגין שעות נוספות בסך 13,003 ₪, ולתשלום בגין הפרשות פנסיוניות בסך 1,920 ₪.

   התביעה לפיצוי בגין אבדן הכנסה לאחר פיטורי המשיבה נדחתה משום שלא הוכחה, וכך גם התביעה לתשלום שכר בגין עבודת לילה והתביעה לתשלום פדיון חופשה.