ע"ע 20938-10-13 ואח' מועצה מקומית ערערה נגד א.י. ואח'

1.לפנינו שני ערעורים, האחד של מזכיר וגזבר המועצה המקומית ערערה (להלן המערער), והשני של המועצה המקומית (להלן: גם המשיבה), על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר פנחס לקריץ והגב' אביבה שור; ע"ב 34/08), באשר לגמלה שעל המשיבה לשלם למערער שפרש לגמלאות ביום 18.6.05, לרבות הפרשים בגין העבר וקיזוז תשלומי יתר ששולמו לו במהלך תקופת עבודתו.

2.נקודת המוצא לבחינת הזכאויות כאמור לעיל חייבת להיות ההסכמה הדיונית מיום 5.7.11 שמצאה ביטויה בפרוטוקול הדיון מאותו מועד וקיבלה תוקף של החלטה.

לאור נקודת מוצא זו, כפי שהסתמך עליה בית הדין, על פי ההסדר הדיוני יש לבחון את טיעוני הצדדים ביחס לחוות הדעת של מר חליל שעל פי המוסכם על הצדדים חוות דעתו אמורה הייתה לחייב גם את המערער.

3.לאור האמור, משבחנו את טענות המערער בערעורו לא מצאנו מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין קמא שדחה את תביעותיו, בעיקרו של דבר משהן חרגו מההסדר הדיוני שהוסכם על הצדדים, לרבות עניין חיובו בהוצאות משפט בהחלטה מיום 12.12.12 ולרבות אי חיוב המשיבה בפיצויי הלנה. אשר על כן, ערעור המערער נדחה בזאת.

4.באשר לערעור המועצה המקומית, יש ליתן הדעת לטיעוניה בשני נושאים. האחד, ביחס לפסיקתו של בית הדין קמא כאילו הושמט רכיב התוספת האחוזית בשיעור של 30.4 אחוז ממרכיבי גמלתו של המערער, והשני ביחס למועד בו חויבה המשיבה לשלם למערער את התשלום בגין תוספת מחלת בן הזוג בשיעור של 1.2% החל מחודש יולי 2011 וזאת בניגוד להצעת המדינה לפשרה, לפיה הסכימה לתשלום אותה תוספת החל מיום מתן תוקף של פסק דין להצעתה.

אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי אכן רכיב התוספת האחוזית בשיעור 30.4% נכלל במרכיבי גמלתו של המערער ולפיכך קביעתו של בית הדין קמא לעניין זה בסעיפים 25-29 וסעיף 36 בפסק דינו ראויה להיבטל.

גם בנוגע לעניין התשלום בגין תוספת מחלת בת הזוג, מצאנו מקום לקבל את ערעור המשיבה משמדובר בהצעה לפנים משורת הדין מבלי שהוגשה תביעה פורמלית לקבלת אותה תוספת, ולא מצאנו כי היה מקום שבית הדין ישנה את ההצעה ויקדים את מועד התחולה, כאמור בסעיפים 33, 36 ו 40 לפסק דינו של בית הדין קמא.

לאור האמור, דין ערעור המשיבה גם לגבי מועד מתן תוספת מחלת בת הזוג, להתקבל ועליה לשלמה לו החל מיום מתן פסק דינו של בית הדין קמא.