ע"ע 19673-11-14

ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור גב' נילי מאיר ומר יואל שפרלינג; ס"ע 19321-12-10), שבו נדחתה תביעתה של המערערת לחייב את המשיבה בהחזר שכר ששולם ביתר והפרשי עמלה המגיעים לה לטענתה, והתקבלה בחלקה תביעתה הנגדית של המשיבה לתשלום זכויות שונות כעובדת.

המשיבה, אמנית בתחום אומנויות הבמה, התקשרה עם המערערת, סוכנות המייצגת אמנים. בהסכם בין הצדדים מיום 9.9.2004 (להלן – ההסכם), נקבע כי המערערת והמשיבה יחלקו ביניהן שווה בשווה את "רווחי הפעילות האומנותית" של המשיבה; רווחים אלה הוגדרו כ"הכנסות שתתקבלנה בגין כלל הפעילות האומנותית, למעט תמלוגי אקו"ם ו/או אשכולו"ת, בקיזוז ההוצאות שתוצאנה בגין כלל הפעילות האומנותית".

ההסכם נקצב לחמש שנים מחודש ספטמבר 2004. במהלך תקופת ההסכם קיבלה המערערת לידיה את כל ההכנסות בגין פעילותה האמנותית של המשיבה, ושילמה למשיבה שכר בסכומים שהשתנו מעת לעת, ונקבעו על ידי המערערת. בתום תקופת ההסכם, לא חודש ההסכם. המערערת טענה כי במהלך תקופת ההתקשרות שילמה למשיבה שכר העולה על המגיע לה על פי ההסכם, ולכן עתרה להשיב לה כ- 100,000 ₪ ששולמו למשיבה ביתר, וכן עמלה שהגיעה לה לטענתה לפי הוראות ההסכם בסך של 41,180 ₪.

המשיבה הגישה תביעה שכנגד לתשלום זכויות שונות מתחום משפט העבודה, ובכלל זה פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פיצוי בגין הפרת חובה חקוקה ופיצוי בגין התנהלות בחוסר תום לב. שני הצדדים הסכימו כי מערכת היחסים ביניהם הייתה מערכת יחסים של עובד – מעסיק, ומטעם זה בית הדין האזורי לא דן בכך כלל (ואף אנו נלך בעקבותיו ולא נעורר את השאלה מיוזמתנו, למרות שאינה נקייה מספקות).

בית הדין האזורי דחה את תביעת המערערת וקבע, בין היתר, כדלקמן:

1. חיוב המשיבה בהוצאות בגין הפעילות האומנותית מנוגד לסעיף 25 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 (להלן – חוק הגנת השכר), משמדובר בניכוי מהשכר שאינו מותר ומשאין מדובר בסכום קצוב, והחוזה לא הגדיר את ההוצאות שינוכו מההכנסות;

2. אין לקבל את טענת המערערת כי התשלומים ששולמו למשיבה מעת לעת היו בבחינת מקדמות, אלא היה זה שכר ששיעורו נקבע על ידי המערערת בעצמה ולכן אין באפשרותה לדרשו בדיעבד, מבלי שהוכיחה כי שולם בטעות או כמקדמה הכפופה להתחשבנות עתידית;

3. לא עלה בידי המערערת להוכיח את ההוצאות שלפי טענתה יש להפחית מן ההכנסות שהתקבלו בגין פעילותה האמנותית של המשיבה. בעניין זה בית הדין האזורי קבע כי אין די בכרטסת הנהלת החשבונות הפנימית שניהלה המערערת, וזאת בין היתר נוכח סימני שאלה שהועלו לגבי חלק מההוצאות שנרשמו בה;